'הנפילה החופשית' של סוריה

הגולאג הסורי

"הכלא מיועד לגברים אמיתיים," מצטט אדוארד דארק, שמו הבדוי של סורי שמתגורר בחאלב, כשהוא מגולל את סיפור כליאתו בבית-הכלא הממשלתי בעירו, לצד עצורים מהצבא הסורי - בהם גם עלאווים ממשמרות הרפובליקה של סוריה.

דארק מגדיר את עצמו כחבר "בתנועת האופוזיציה האזרחית העממית בחאלב, שארגנה במשך חודשים מחאות שקטות והעניקה סיוע לאזרחים, על אף הסכנה שריחפה מעלינו והחשש לחיינו," ומספק תיאור מצמרר על החיים בחאלב תחת כוחות המורדים, בכתבה כך הפסדנו את המהפכה הסורית.

"...המורדים, הקיצוניים והעדתיים באופיים, לא טרחו להסתיר את דעתם עלינו, אזרחי חאלב, וראו בכולנו בובות של המשטר ומשתפי פעולה; מבחינתם, החיים והרכוש שלנו היו להפקר. מורדים ספסרים ומחרחרי מלחמה הפכו לחלק בלתי-נפרד מהנוף העירוני, וחיבתם לביזה ולהשלטת טרור עוררו באוכלוסייה סלידה מרה פי כמה מזו שחשה כלפי המשטר וכוחותיו. הוסיפו לזה את הבלגאן הנורא - את הקיצוניים המוסלמים עם הקשרים הגלויים לאל-קעידה, ואת העתיד האיום שהם זוממים למדינה שלנו - ותוכלו להבין איך התחושה כאן: פחד מחניק וקמאי, שילוב בין אימה צרופה לייאוש עמוק... זה המצב בסוריה של היום: בכל מקום, זה אנחנו נגדם, בכל אשר תלך. האופוזיציה נגד המשטר, החילוניים נגד הקיצוניים המוסלמים, הסונים נגד השיעים, שוחרי השלום נגד הכוחות המזוינים, העירוניים נגד הכפריים, ובתוך כל הקקופוניה הזאת טבע מזמן קולו של ההיגיון. מה שיישאר בסוף מסוריה יקרע לגזרים ויחולק בין הזאבים לאוכלי הנבלות - אלו שנלחמו וחגגו על הגווייה המדממת, והשאירו אותנו הסורים לאסוף את רסיסי השברים של האומה ושל עתידנו."