חמאס בהלם. רק לפני שנה, ב-30 ביוני 2012, אנשי התנועה היו בטוחים שיד אלוהים היתה במעשה -  והאחים המוסלמים, שזכו בבחירות במצרים, יפתחו להם את שערי שמיים - כלומר את המעברים מעזה למצרים ולעולם כולו. איסמעיל הנייה, ראש ממשלת חמאס בעזה, הגיע אז לקהיר קורן מאושר לפגישה עם מנהיג תנועת האחים, הד"ר מוחמד בדיע. הוא בירך את בדיע ואת הנשיא הנבחר מוחמד מורסי, והכריז שעליית החמאס היתה בעצם הסימן הראשון לניצחונן של התנועות האיסלאמיות באביב הערבי החדש.

מהר מאוד גילו הנייה וחאלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, שגם אם האביב הגיע לכאורה למצרים, משב הרוח הרענן לא חצה את מעבר רפיח אל רצועת עזה. המתיחות ששררה בין הצדדים הגיעה לשיאה באוגוסט 2012, לאחר מתקפת הטרור בצפון חצי האי סיני. טרוריסטים, ככל הנראה פעילי אל קאעידה, תקפו תחנת משטרה מצרית, הרגו 16 שוטרים וחיילים, ויצאו למסע הרג בישראל שנבלם במעבר כרם שלום. החשד בסיוע לאותם תאים שפעלו ועדיין פועלים בסיני, נפל על חמאס. בשיחה קשה שקיים אז מורסי עם הנייה הזהיר נשיא מצרים: "יעזור לכם אלוהים אם נגלה את טביעות אצבעותיכם בסיני".

גם אם לחמאס לא היה קשר לרצח השוטרים בסיני, מבחינת רוב הציבור המצרי, לא רק שאנשי התנועה הפלסטינית לא היו "אחים" - אלא שבין יום הם הפכו לשותפים לפשע, לטפילים, למחוללי צרות ולמעוררי מחלוקות. ככל שהעם המצרי התאכזב משלטונו של מורסי ומאס באחיזתם של האחים המוסלמים במדינה, כך הפכה חמאס למוקצית ושנואה - שותפה ל"כנופייה האיסלאמית" שגנבה את המהפכה מהמהפכנים המצרים, שחיפשו דמוקרטיה וקיבלו שלטון דתי.

סימן לזעם כלפיהם ואות מבשר לבאות חשו הנייה ומשעל לפני כשבועיים וחצי, ב-17 ביוני. משלחת חמאס בראשות השניים באה לשיחות במצרים. מול בית המלון שבו שהתה הפגינו מאות אזרחים בדרישה לגרש אותה מאדמת מצרים. המפגינים קראו סיסמאות כגון: "לא למשעל ולא להנייה - הם ארגון טרור", "סיני למצרים - ולא לחמאס". באחד השלטים נכתב: "חמאס הוא סכין בלבה של מצרים", ובאחר "הצבא המצרי הוא הצבא שלנו - ומורסי הוא לא הנשיא שלנו". הסלידה מחמאס ומהאחים התאחדה למסר אחד. השבוע גילו הנייה ומשעל שהכתובת לא נכתבה רק על שלטי המפגינים, אלא בדפי ההיסטוריה.