הטעויות של מוחמד מורסי
במצרים שלאחר המהפכה דרישות העם ממנהיגיו הן בלתי אפשריות למימוש. למרות זאת הכישלון של הנשיא המודח הוא אישי וצורב.
רגע אחרי שהגנרל עבד אל-פתאח אל-סיסי סיים לקרוא מן הכתב את הצהרתו הדרמטית, בשידור חי בטלוויזיה, על סילוקו של מוחמד מורסי מתפקידו כנשיא מצרים, ברור היה שמדובר בהפיכה צבאית לכל דבר.
נטילת השלטון על ידי הצבא הייתה מעשה שגובה על ידי מיליוני אזרחים מצרים, שדרשו לסלק את מורסי ואת שלטון האחים המוסלמים. סיסי גם הוקף בשורה של נציגים אזרחיים ודתיים כמו שייח' אל-אזהר והאפיפיור תוודרוס ה-2, ראש הכנסייה הקופטית, ועדיין עתידה של מצרים לוט בערפל.
כל מי שינסה לחזות איזה משטר יהיה במצרים אחרי ההפיכה, מי ייבחר בבחירות הבאות, כשאלה יוכרזו, ומה יהיה כוחם של האחים המוסלמים, ואפילו האם האחים המוסלמים ישיבו מלחמה שערה ללקיחת השלטון בכוח מהם, עלול להיכשל.
לפני יותר משנה טסתי לקהיר וזכיתי לחוש את תחושת "אחרי המהפכה", האפטרשוק של סילוק מובארק. מבחינתי, זו הייתה חוויה מטלטלת. ההפגנות, גם אחרי שמשטר מובארק נפל ומועצה צבאית בראשות הגנרל מוחמד טנטאווי ניהלה את עניני המדינה, נמשכו כמעט באותה התלהבות. כל נהג מונית, כל פקיד או פקידת קבלה בבית המלון שבו התאכסנתי, וכל מוכר פלאפל או אזרח מן השורה שדיברתי איתו, חש כי הוא יכול וחייב לחולל היסטוריה במו ידיו.
