אם היו שואלים את בנימין נתניהו כיצד הוא רוצה שההיסטוריה תזכור אותו, הוא לעולם לא ישיב "כמנהיג שהביא שלום לישראל", גם לא "כמי שיישב יהודים בארץ ישראל". קשה עדיין לדעת עד כמה עמוק נצרב בהכרה שלו האתגר החדש שצץ באחרונה בנאומיו - מניעת הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית. מכל מקום, לסכנת אובדן הרוב היהודי והאופי הדמוקרטי של ישראל, אין סיכוי להתחרות על המקום הראשון בטבלת החרדות של נתניהו: החרדה מפני "שואה גרעינית".
נתניהו רוצה שההיסטוריה תזכור אותו כמי שהציל את עמו מכליה. לא פחות. מכאן נגזרות כל העמדות המדיניות שלו, כל המהלכים הדיפלומטיים וכל התרגילים הפוליטיים הפנימיים. מכאן גם נגזר לוח הזמנים החופף של ערוץ המו"מ על הסדר הקבע עם הפלסטינים שחודש השבוע בוושינגטון [30 ביולי] , ושל ערוץ המו"מ על הסדר עם איראן שישים קץ לאיום הגרעיני על ישראל.
הנשיא אובמה הבין שרק גזר דין מוות בדמות דד ליין סופי לתוכנית הגרעין איראנית, בלי שטיקים ובלי טריקים, ישכנע את נתניהו לשלם את המחיר במטבע פלסטיני. רמז עבה לזיקה בין שני הערוצים סיפק השבוע [29 ביולי] שר הביטחון משה יעלון בביקור בבסיס צבאי. יעלון, חסיד מובהק של גישת ניהול הסכסוך (במקום להביא לפתרונו), הסביר כי מאחורי ההחלטה לחדש את המו"מ ולשחרר אסירים פלסטינים "עמדו הרבה שיקולים אסטרטגיים שאולי ייחשפו בעתיד". תשעה חודשים מתחילת יולי מדלגים לא רק על מושב עצרת האו"ם, שאליה איימו הפלסטינים לפנות במקרה של כישלון אמריקאי; בעוד תשעה חדשים, באביב 2014, יפתחו העננים חלון הזדמנויות נוח למטוסים אמריקאים או ישראלים בשמי איראן.
בשבוע שעבר [22 ביולי] הבטחתי שאם שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי יצליח להוביל את הצדדים להסכם בדרך שבה הלכו קודמיו, אוכל בשמחה את כובעי. יש סימנים טובים לכך שהכובע ניצל. אמנם מוקדם מדי להעריך את תוצאות מאמציו של קרי, אבל אפשר כבר לקבוע שהוא מנסה להוביל את המו"מ בדרך חדשה. לא רק בדרך שמצטלבת עם סוגיית הגרעין האיראני.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
