בתחילת השבוע [27 באוגוסט] כתבתי באל-מוניטור שעל ישראל להיות חלק מהקואליציה נגד אסד. טענתי שיש לה זכות להיות חברה בקבוצת המדינות שיוצאות להעניש מנהיג מטורף הטובח באזרחיו בנשק כימי, ושהטלת וטו על ישראל כמוה כהכנסתה לבידוד בינלאומי. משטף התגובות שהגיעו אלי באופן ישיר או שפורסמו בדף הפייסבוק של אל-מוניטור, גיליתי שמעט מאוד קוראים הסכימו איתי. רוב המגיבים, אם לומר בעדינות, חשבו שירדתי מהפסים.
"זהו טור שגורם לי לפקפק בריאליזם שלך", כתב קורא אחד, ואחרת הוסיפה, שישראל אינה צריכה לסכן את חייליה ואת אזרחיה רק כדי להיראות אנושית בעיניי העולם. קורא שהזדהה כמוסלמי התלונן על המוסר הכפול לטענתו במאמרי, ובתפיסת העולם של כלל הישראלים. הוא תמה איך הפכנו פתאום לרגישים ולהומניים בזמן שאנחנו כובשים את העם הפלסטיני.
לא הייתי נדרש למקבץ התגובות הציניות והמלגלגות, ודאי גם לא להוכיח את ערכיהם ההומניים של ישראלים רבים, אלמלא הודיעה תנועת הנוער הדתי "בני עקיבא", שבשבת הקרובה יישאו אלפי חבריה תפילה מיוחדת לשלום העם הסורי. את התפילה חיבר הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר "אורות שאול". שרלו גם חבר ב"צהר", איגוד של רבנים אורתודוקסים ששמו להם מטרה לעודד הידברות בין חילונים לדתיים.
"אנו יוזמים שהסניפים במחוז דן של תנועת בני עקיבא יתפללו להפסקת הטבח בסוריה", פנו צעירי "בני עקיבא" לרב שרלו, בבקשה לנסח עבורם את התפילה שתיאמר בשבת הקרובה בבתי הכנסת.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.