אם מישהו חשב שחוק פראוור להסדרת התיישבות הבדווים יעבור בשקט, באו ההפגנות והעימותים של הימים האחרונים והוכיחו שהוא טעה. מימוש החוק והניסיון להעביר בכוח את הבדווים אזרחי ישראל מהיישובים הלא מוכרים בנגב ליישובים חדשים ומוסדרים, יגרום להעמקת השבר בינם לבין מדינת ישראל ואף לשפיכות דמים.

יש היגיון רב ברצון המדינה להסדיר בחוק את יישוב הבדווים על בסיס פיצוי כספי או פיצוי במקרקעין למי שייאלץ לוותר על אדמותיו. ההשתלטות המפוזרת של החמולות הבדוויות על שטחים בדרום יצרה מציאות המחייבת התערבות. אולם כמעט בכל פעם שבה ניסתה המדינה למצוא פתרון שמצד אחד יהיה חוקי והולם, ומצד שני יתאים לאופיה השבטי של התיישבות הבדווים, שלפו האחרונים את הטיעון "זה שייך לי ולאבות אבותיי", וסתמו את הגולל על הדיון.

אנשי "הסיירת הירוקה" – יחידת האכיפה של המשרד להגנת הסביבה – ניסו ללא הועיל להגביל את השתלטותם של השבטים על שטחים נוספים בגלל ריבוי טבעי או נדידה של מרעה. מבצעי הריסה של מבנים לא חוקיים הפכו מהר מאוד לקרבות של ממש בין הדיירים לבין אנשי מינהל מקרקעי ישראל וכוחות משטרה. עם הזמן התפתחה בקרב הבדווים עוינות גדולה כלפי המדינה, שנתפסה כאויבת שלהם ושל אורח החיים שלהם. קשה להאמין שבאווירה הזאת ניתן ליישם בהידברות ובשיתוף פעולה את חוק פראוור, שלטענת הבדווים יביא לעקירתם של 36 כפרים לא מוכרים, נישולם משטח של 800 אלף דונם וריכוז 30 אחוזים מהאוכלוסייה באחוז אחד מהשטח שעליו היא פרוסה כיום.

ביטוי למה שעתיד להתרחש אחרי אישורו הסופי של החוק בכנסת נתן ח"כ לשעבר טאלב א-סאנע, מהיישוב לקיה [1 באוגוסט]. "אם הממשלה תמשיך לקדם את התוכנית אנחנו נכריז מרי אזרחי. אם התוכנית לא מכבדת אותנו - אנחנו לא צריכים לכבד את יישומה."