הרוצחים יביאו את השלום?

תהרגו אותי אם אני מבין את ההיגיון העומד מאחורי רשימת האסירים שישראל משחררת עכשיו לקראת פתיחת שיחות השלום בין הישראלים לפלסטינים. ברשימה הראשונה, שפורסמה ערב פתיחת השיחות [אוגוסט 11], נמצאים 26 אסירים מתוך 104 אסירים שישראל התחייבה לשחרר - זאת במספר שלבים במהלך השיחות ועל פי התקדמותן.

השחרור היה תנאי לתחילת השיחות, ולמעשה נועד לחזק את אבו מאזן. הוא נועד להעניק לו תמיכה ציבורית ברחוב הפלסטיני, שאיבד אמון בו ובתהליך שלום אפשרי עם הישראלים. הוא נועד לחזקו אחרי שנים של החלשתו.

מאחורי כמעט כל שם של אסיר משוחרר מסתתר שם של קורבן ישראלי, שנרצח על ידו.

למשל, אייזיק רוטנברג, ניצול שואה שנרצח במכות גרזן על ידי אבו מוסא סאלם עלי עטיה. שימו לב לתאריך בו נרצח רוטנברג: 30 במרס 1994, כחצי שנה אחרי שנחתם הסכם אוסלו וחודשיים בערך לפני שהגיע יאסר ערפאת לרצועת עזה להקים את הרשות הפלסטינית. הימים היו ימי אופוריה בקרב רוב הפלסטינים וימים קשים לחמאס, שהביט על אחיו לנשק, אנשי אש"ף, מורמים מעם, מקימים רשות שתוביל אולי למדינה - והם מחוץ למשחק.