הנשק הכימי ושתיקת ישראל

ביום רביעי [21 באוגוסט], עם שחר, נרשם פרק חדש בתולדותיהן של מלחמות. צבאו של נשיא סוריה בשאר אסד ביצע הפגזת ריכוך על "השפלה המזרחית", שטח מיושב המשתרע מדרום-מזרח לבירה דמשק. הארטילריה הסורית ירתה כמעט שלושים פגזים במטרה לשתק ריכוזי מורדים. רופאים מדווחים שבתקיפה נעשה שימוש בכמה סוגים של גז, בהם סארין. קציר ההרוגים, לפי דיווחי האופוזיציה הסורית - כ-1,800 אזרחים.

זו הייתה ההתקפה המתועדת ביותר בהיסטוריה על אוכלוסייה אזרחית באמצעות נשק כימי. היא סוקרה בצורה נרחבת בהרבה מתקיפת הכורדים בחלבג'ה בשלהי מלחמת איראן-עיראק בסוף שנות ה-80. פחות משעה לאחר שהתרחשה כבר נפוצו ברחבי העולם עדויות מצולמות ראשונות. בזה אחר זה התפרסמו עוד ועוד סרטוני וידיאו קשים לצפייה. ניצולים סיפרו על מראה גופות ברחובות ועל העיירה זמלכא שאיבדה לפחות 400 מבניה. מראה התינוקות המשתנקים למוות, או גופות הילדים המוטלות על הקרקע, מסודרות בשורות לפני הבאתן לקבורה, אינו מחזה יומיומי, אף לא במושגיה האכזריים של המלחמה בסוריה.

מדינות העולם נרעשו, אך רק לרגע קט. הגדילה לעשות רוסיה, ידידת דמשק, שהטילה ספק באמינות התמונות. צרפת רמזה כי הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולנקוט בפעולה צבאית בסוריה. ביחד עם הבריטים, דרשה פריז חקירה בינלאומית.

והיהודים, האם השמיעו קול?