'מצרים החדשה'

כתבי אל-מוניטור סיקרו בשבוע שעבר את חילופי השלטון המהוססים והמסוכנים במצרים, כמו גם את לידתה של הלאומנות המצרית - שילוב בין ישן לחדש ולבלתי מוכר. נדמה שלא נותרה אהדה רבה כלפי האחים המוסלמים והנשיא המודח מוחמד מורסי, אך ישנה דאגה גוברת והולכת באשר לתפקידו של הצבא בתהליך והכיוון שאליו הוא מוביל.

מרווה עוואד מציינת: "בתמיכה שהעניקו לסיסי ולצבא, שכחו מיליוני מצרים שהצבא בניצוחו של [שר ההגנה הגנרל חוסיין] טנטאווי הערים מכשולים על מימוש מטרותיה של המהפכה, תוך קיום משפטים צבאיים לפעילי המהפכה ומיצובו של הצבא מעל החוק, על אף האישומים בהתעללות מצד חיילים".

זנוביה עאזים מכנה את הברית בין המפלגות החילוניות לבין הצבא והאחים המוסלמים כ"ברית עם השטן". לדבריה, "יש הרבה מה ללמוד מהשנתיים האחרונות: בכל פעם שהצבא חש מאוים, הוא לא גילה איפוק ודיכא את התסיסה באלימות. כל אחד מהצדדים במצרים מודע לזה ואף חווה את זה על בשרו. המוני האזרחים שגדשו את הרחובות, מהם רבים אשר החליפו צדדים מאז מהפכת 2011 - מהפכנים, מפגינים בעד הדמוקרטיה, מפגינים בעד המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (SCAF), אוהדי האחים המוסלמים ואסלאמיסטים אחרים - כולם ידעו שפיכות דמים בהוראת הצבא. כל הסיעות היו עדות למפלות של השאר, וכולם מבינים שגם הם עלולים לדעת את נחת זרועו של הצבא בעתיד הקרוב, ובכל זאת ממשיכות הסיעות במצרים לכרות בריתות עם השטן".