לאושר דרכים משלו. הידיעה שישראל דורגה לאחרונה [9 בספטמבר] במקום ה-11 במדד האושר העולמי של מכון כדור הארץ באוניברסיטת קולומביה, זכתה בכלי התקשורת המקומיים להתייחסות מעט פולקלוריסטית, והפכה כמעט מיד לחומר מצוין להומור שחור. הישראלים, כפי שדווח, לא רק מאושרים יותר מהאמריקאים (שהגיעו למקום ה-17), מהבריטים (22) ומהגרמנים (26), אלא גם שיפרו את מקומם לעומת מדד האושר הקודם בשנה שעברה, אז דורגה ישראל במקום ה-14. בסך הכל נבדקו 156 מדינות.
נזכרתי השבוע בעליצות שקפצה על ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשפורסם מדד האושר הקודם. זה היה ביום הראשון של חול המועד פסח, ונתניהו קפץ על המציאה ומיהר לכתוב בעמוד הפייסבוק שלו: "טוב להתחיל את חול המועד, כשאזרחי ישראל מדרגים את עצמם במקום ה-14 במדד האושר העולמי. יש לאן לטפס. חג שמח." מסתבר שלפעמים חלומות מתגשמים, והנה קפצנו בשלושה מקומות מכובדים לעבר האושר הגדול. הפעם (לפחות בינתיים) נתניהו מפגין איפוק, וככל הידוע לא נרשמה מצדו התייחסות להישג.
האמת, טוב שכך. אם אנחנו יותר מאושרים, הרי שזה לא בזכות מדיניותה הכלכלית של ממשלת נתניהו השלישית, שהמשיכה את אותה שיטה כלכלית שפוצעת את מעמד הביניים ההולך ונחלש. למעשה, האושר בישראל הוא סוג של פרדוקס. מצד אחד מעמד הביניים קורס, מצד שני האושר, לפחות על פי אוניברסיטת קולומביה, הוא גדול.
הדרך הטובה ביותר להציג את הפרדוקס הזה היא באמצעות נתונים, שמהם מן הסתם נתניהו מעדיף להתעלם. באפריל השנה פירסם ה-OECD את מדד העוני ל-2013, עם הנתון המדהים שמציב את ישראל במקום הראשון מבין 34 המדינות החברות בארגון. הדו"ח גם ציין שישראל נמצאת בין המדינות שבהן פערי השכר הם מהגבוהים ביותר בארגון.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
