מייקל דוראן, חוקר ומומחה ליחסים בינלאומיים, חבר לשעבר במועצה לביטחון לאומי בממשל בוש הבן, נדרש השבוע באירוע פומבי בוושינגטון ב-23 בספטמבר, לשאלה אם הטון החדש מאיראן אכן מבשר על עידן חדש באזור. דוראן סיפר על "הניסיון האיראני" שחווה על בשרו, בימים שאנשי צוותו של הנשיא בוש התמודדו עם אותה סוגיה: האם פני טהרן לשלום ופשרה, או שמא זוהי רק אחיזת עיניים.
דוראן סיפר כיצד התחילו להגיע מסרים משליחים במדינות אירופה ועיתונאים שונים ורבים שהטיחו בממשל בוש בעקשנות, שהאיראנים רציניים והם מעוניינים לדבר ולפתור הכל בדרכי שלום. התקופה היתה תקופת נשיאותו של מוחמד חתאמי. כל מביאי הבשורות והמסרים, הוסיף דוראן בתיאורו, האיצו בממשל בוש לפתוח ערוץ חשאי עם טהרן, כי להערכתם האמריקאים יופתעו מאוד עד כמה רחוק הם מוכנים ללכת.
דוראן נזכר בישיבה עם הנשיא בוש, ששאל עד כמה המסרים הם רציניים, ואיך ניתן להעמיד אותם במבחן. ההצעה החכמה היתה של אליוט אברמס, בכיר במועצה לביטחון לאומי שהיה מופקד בשעתו על עניני המזרח התיכון. הצעתו היתה להעביר מסר נגדי לטהרן, שאם תעשה מעשה שיוכיח כוונות טובות ורצינות, ארה"ב תשהה את הצעות הגינוי והתהליכים נגדה במועצת הביטחון של האו"ם. ואז, סיפר דוראן, נאלמו האיראנים דום. "יותר לא שמענו לא מהם, וגם לא מהאירופאים שניסו לתווך."
האם הסיפור מתקופת חתאמי יכול להעיד גם על המהלך האיראני הנוכחי? אולי, אבל המסקנה היא אותה מסקנה: לא לנקוט סרבנות אוטומטית ולבטל את המילים הפייסניות, כפי שעשה ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא לבקש למלא אותן גם במעשים. כמו הדוגמה הבאה שהעמידה את רוחאני במבחן המעשי הראשון שבו הוא כשל.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
