תופי המלחמה נדמו
המזרח התיכון חווה עכשיו פניית פרסה. בסוריה הושג הסדר מדיני, רוחאני ואובמה מתכתבים ואפילו בממשלה הישראלית יש ניצוץ של אופטימיות זהירה באשר לאיראן. האומנם מדובר במנגינה חדשה? רק ימים יגידו.
שעות ספורות לאחר ישיבת הממשלה השבוע (15 בספטמבר), בה מנה ראש הממשלה נתניהו את ארבעת התנאים שהקהיליה הבינלאומית חייבת לדרוש מאיראן בטרם יוסרו הסנקציות ויוקל הלחץ הבינלאומי, נתן שר האוצר שלו, יאיר לפיד, ראיון נדיר בנושאים מדיניים לכריסטיאן אמנפור בסי-אן-אן.
בניגוד לגישת נתניהו המחמירה, שרואה בפעמוני השלום הנשמעים מטהרן סוג של מקסם שווא במקרה הטוב, או תרגיל הונאה איראני מתוחכם במקרה הרע, לפיד השתמש בטון שונה: "אני שמח לשמוע מנגינה חדשה מאיראן, אבל לפני שנגיע למסקנות צריך לראות גם מעשים", אמר.
בהמשך לשאלותיה של אמנפור, הקשיח לפיד את הטון וציין כי "כשהמתקן בקום ייסגר ותסתיים העשרת האוראניום, נוכל לשיר הללויה ולהחזיק ידיים. צריך להמתין ולראות מה קורה עם רוחאני. מאז שניצח בבחירות הם התקינו 7,000 צנטריפוגות חדשות. זה נחמד שמאחלים באיראן שנה טובה ליהודים, אני מעדיף שיאחלו לי שנה טובה מאשר יכחישו את קיומה של השואה, למשל. האם זה הדבר האמיתי? מוקדם להגיד."
למרות הספקנות הבוטה, דבריו של לפיד מהווים קרן אור בולטת בדרך ההתבטאות של בכירים ישראלים באשר למתרחש באיראן ולציפיות ממשטרו החדש של רוחאני.
