כך הפכה ישראל למשענת האחרונה של חמאס

מאז היווסדה, תנועת חמאס מתמודדת עם הצורך למצוא מעבר בטוח בין האידאולוגיה והאמונה הבלתי מתפשרות שלה לבין המציאות המשתנה. המאמץ הזה גבר בשנים האחרונות, אחרי שחמאס הפכה לתנועה פוליטית ששולטת על האוכלוסייה ברצועת עזה. מנהיגיה בעזה, בגדה ובארצות אחרות רגילים ללכת בזהירות בין הטיפות ולחפש צידוקים לפשרות שהם צריכים לקבל כדי לשרוד, כמו הפסקת אש מול ישראל ומלחמה דווקא בארגונים המבקשים לפעול נגדה באלימות.

הסופה העוברת על המזרח התיכון בשנים האחרונות טלטלה את חמאס, ומומחים רבים העוסקים בתנועה מנסים להעריך אם ואיך היא תיחלץ מהמשבר הקשה שנקלעה אליו. איך תשיב לעצמה את כבודה האבוד ואת התמיכה בקרב הציבור הפלסטיני?

עדנאן אבו עמר, כתב אל-מוניטור בעזה, הקשיב בסוף השבוע [19 באוקטובר] לדבריו של ראש ממשלת חמאס, איסמעיל הנייה, בנאום שלפי ההבטחות היה אמור להיות היסטורי – אבל יצא בנאלי למדי. אבו עמר תיאר את המצוקות של התנועה בתוך רצועת עזה: הקריאות של תנועת "תמרוד" הפלסטינית למהפכה בעזה בסגנון כיכר תחריר, והתפרקות הברית ההיסטורית בין חמאס לג'יהאד האיסלאמי ולוועדות ההתנגדות העממית, מאיימות על עתידה של התנועה ועל יכולתה לתפקד ולשלוט.

ומה הפתרון של הנייה לכל אלה? טרור ואלימות. "אנחנו קוראים לחידוש האינתיפאדה העממית בגדה... וחידוש המהלומות האיכותיות אשר יזרעו אימה בקרב מנהיגי האויב", קרא מן הכתב מבלי להניד עפעף. אולם חמאס, "תנועת ההתנגדות האיסלאמית" שעד לא מזמן התהדרה בתוארה כמובילת הג'יהאד נגד ישראל, נראית כיום יותר כמו אריה בכלוב.