"מה שאיראן רוצה," אמר לי השבוע גורם מדיני ישראלי רם דרג, "זה להגיע ליכולת של יפן וגרמניה." שאלתי את הגורם, שנוטל חלק פעיל בקבלת ההחלטות הרגישות ביותר בישראל, למה הכוונה. "יפן וגרמניה יכולות להרכיב פצצת גרעין. יש להן התשתית המדעית, הטכנולוגית והלוגיסטית. הן לא מעוניינות בכך, אבל אם היו מעוניינות, מרגע קבלת ההחלטה תוך חמישה עד שבעה שבועות יש להן פצצה. שם איראן רוצה להיות, שם היא תהיה בקרוב מאוד אם המערב לא יתעשת ויבין שמשחקים כאן על זמן."

זוהי תמצית העמדה הישראלית הנוכחית מול "האביב האיראני" המלבלב. כשנתניהו, יעלון וליברמן מציצים החוצה, הם רואים סתיו, לא אביב.

"מה שהכי קשה לעשות", הסביר לי הגורם המדיני, "זה להעשיר אורניום לדרגת 3%. ההעשרה הראשונה, מאפס לשלושה אחוזים, היא הקשה. אחר כך, להעשיר לדרגה של 20% כבר קל יחסית, זה פונקציה של צנטריפוגות וזמן. ולכן, אסור להשאיר בידי איראן אפשרות להעשרת אורניום על אדמתה, גם אם מדובר בהעשרה לרמה הנמוכה לכאורה. אין לאיראן 'זכות קנויה' כזו, אין מושג משפטי או בינלאומי כזה. צריך להמשיך את הלחץ עד שהם יבינו שיצטרכו לוותר על ההעשרה."

יו"ר "ישראל ביתנו", שר החוץ לשעבר (ואולי גם בעתיד, אם יזוכה בהמשך החודש מהאישום הפלילי), אביגדור ליברמן, העלה השבוע (ב-2 באוקטובר) לעמוד הפייסבוק שלו צילום של הכותרת הראשית של "הניו-יורק טיימס" מ-1938, ובה צהלות השמחה ההיסטוריות של העיתון עם חתימת "הסכם מינכן". הכותרת מבשרת ש"היטלר קיבל פחות ממה שדרש בחבל הסודטים", ומברכת על הסכם השלום האמיץ שמסיר את סכנת המלחמה מעל אירופה.