הבחירות המוניציפליות באריאל: האם מורשת רון נחמן תשרוד?
הסערה שהתחוללה סביב ההכרה במכללת אריאל כאוניברסיטה פערה סדק במפעל חייו של רון נחמן, ראש העיר המיתולוגי של העיר שהוקדש להפיכת ההתנחלות החילונית לעיר ישראלית לכל דבר. יורשיו מנסים לחזור לחיק הקונסנזוס.
עוד ב-1978, כשטיפס עם כמה מחבריו על גבעת טרשים בתולית באמצע השומרון כדי להקים עליה יישוב, ידע רון נחמן, מייסדה של אריאל וראש העיר הנצחי שלה, שההתנחלות החדשה תצליח לשרוד בתנאי שהיא תצטייר בעיני הציבור כעיר "נורמלית" לכל דבר. בדיוק כמו תל-אביב, חיפה או רעננה. מאז הוא פעל ללא לאות כדי להכליל אותה בתחום ההסכמה הלאומית.
העובדה שאריאל הוקמה בלב-לבם של שטחים כבושים לא הרתיעה אותו. כל אימת שהציגו אותו כמי שעומד בראש ההתנחלות אריאל, או כשבתקשורת העזו להשתמש בצירוף אריאל והתנחלות, נזעק ראש העיר חם המזג להגן על בת הטיפוחים שלו ותקף בזעם את המלעיזים. נחמן היה מוכן להפוך עולמות כדי שעירו תקבל גושפנקה של עיר ואם בישראל ולא תיחשב לחלק ממפעל ההתנחלויות.
כדי לקדם את מטרתו, הוא יצר ניתוק מתוקשר בינו ובין ראשי ההתנחלויות האחרים. בעוד שהם חבשו כיפה וציציות השתלשלו מחולצותיהם, נחמן הלך גלוי ראש וניהל אורח חיים חילוני לחלוטין. כששאר ההתנחלויות משכו אליהן צעירים דתיים, נחמן פנה לתושבים חילוניים. במקום ישיבות ותלמודי תורה וכוללים, הוא בנה בתי-ספר ומתנ"סים ובריכת שחייה וקאנטרי קלאב והיכל תרבות ואולמות ספורט ובתי-קפה. ולא זו בלבד. נחמן האיץ בשכניו הפלסטינים לשתף פעולה בפיתוח האזור והזמין אותם לעבוד באריאל, למרות הסיכונים הביטחוניים. הרעיון מאחורי זה היה פרקטי ביסודו: אריאל תתגבר על הסדר שלום עם הפלסטינים או על נסיגה מהשטחים, רק אם תצטייר בעיני הציבור הרחב כיישוב ישראלי לכל דבר.
במידה רבה, התכנית נשאה פירות: ברבות השנים אריאל נכנסה לתודעה הישראלית כהתנחלות שונה, אחרת, כיישוב רב-תרבותי שיש להגן עליו ולכלול אותו בשטח ישראל במסגרת כל משא ומתן עם הפלסטינים על גבולות קבע.
