האפקט הראשון של ניצחונו של יצחק (בוז'י) הרצוג בפריימריז לראשות מפלגת העבודה התרחש כבר ביום שישי בבוקר [22 בנובמבר]. דקות לאחר שפורסמו תוצאות האמת והתבררו ממדי תבוסתה של היו"ר היוצאת שלי יחימוביץ', פעיליה הוותיקים של המפלגה נהרו לבית העיתונאים בתל אביב בדרכם חזרה לקדמת הבמה הפוליטית, אחרי גלות כפויה של קצת יותר משנתיים.
אלה היו הפרצופים המוכרים ממסיבות הניצחון של יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק. הם היו שם בכל המהפכים שעברו על המפלגה, שכבר שנים אינה מצליחה לקום מהריסותיה ולהתבסס. היו שם גם בכירי העבודה לשעבר שכבר נעלמו לחלוטין מהחיים המפלגתיים כמו השר לשעבר רענן כהן וח"כ לשעבר קולט אביטל.
דווקא התיאור הזה משולי המהפך יכול לספק הסבר לתבוסה הגדולה של יחימוביץ'. היו"ר היוצאת שילמה את המחיר על כך שלאורך השנים הרחיקה ממנה באופן גס כל כך את הגרעין הקשה והוותיק של התנועה, ועל כך שניסתה למחוק את הדי-אן-איי של העבודה לחלוטין, ולהקים מפלגה חדשה: מפלגת יחימוביץ'. היא הקיפה את עצמה בגדודים של פעילים צעירים מאוד שלידם הרגישה בטוחה, אולם לא השכילה לשמור לידה את עמיר פרץ, בנימין (פואד) בן אליעזר, איתן כבל והרצוג.
יחימוביץ' תמיד ידעה לשבח את הדמוקרטיה המפלגתית תחת הנהגתה, כשבפועל זו הייתה דמוקרטיה של אשה אחת. לאורך קמפיין העבודה לבחירות לכנסת בתחילת השנה היא זרקה מעליה בפטרונות את כל מי שהעז להזהיר אותה מנטישת הדגל המדיני של מפלגת השמאל, ולבטא עמדות מדיניות שניסו לקרוץ לבוחרים מהימין. לכל מי שהטיל ספק והעז לשאול אותה היא הסבירה שהנה, תיכף, הליכודניקים יציפו בהמוניהם את מפלגת העבודה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
