הדיון של אל-מוניטור בנושא ערי המפרץ
בוול סטריט ג'ורנל דיווחו על הדיון של אל-מוניטור בנושא ערי המפרץ; נציגי ישראל ופלסטין למשא ומתן חלוקים בשאלה האם צריכים הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית; תקווה לשחרורם של הארכיבישופים הסוריים; עיצוב חדש לאל-מוניטור.
בוול סטריט ג'ורנל דווח בשבוע שעבר על הדיון שהתפתח באל-מוניטור, ושזכה לחשיפה ויראלית באזור כולו, בשאלה האם האביב הערבי הוא הזרז למגמה גוברת והולכת של הפיכת ערי המפרץ - בהן דובאי ודוחא - למרכזי התרבות של העולם הערבי, במקום קהיר, דמשק וביירות.
סולטן אל-קאסמי עורר את הדיון כשכתב לאל-מוניטור: "עשרות שנים של מיעוט השקעות, וכן של מלחמות אזרחים מרות, הובילו לכך שמרכזי התרבות המסורתיים של העולם הערבי בצפון אפריקה ובלבאנט נותרו ללא תשתיות ראויות, החל מכבישים מיושנים ועד תוכניות לימודים ושיטות הוראה אקדמיות שנס ליחן. הבירות המסורתיות של העולם הערבי ספגו אמנם פגיעה קשה, אבל בודאי לא נכחדו. הערים הללו, שחלשו על הנפש הערבית במשך עשרות שנים במאה הקודמת, עשירות בתרבות, במשאבים טבעיים ובמשאב האנושי. ועם זאת, אם וכאשר יחל בהן תהליך של שינוי, הן ייתקלו בנוף בלתי-מוכר, שבו שולטות על העולם הערבי ערי המפרץ החדשות והמרשימות, ערים אשר הציבו רף שיהיה קשה מאוד לעמוד בו - לא רק ברמה האזורית, אלא הגלובלית".
עבאס א-לוואתי הציע עמדה מנוגדת, וכך כתב: "בניגוד למרכזי התרבות המסורתיים של העולם הערבי, שהפיצו לעולם ספרות, אמנות, מדע ורעיונות, אין לערי המפרץ כמעט שום דבר שנחשב אורגני. מתוכן צמחו ענקי ספרות, מדענים, אנשי אקדמיה וממציאים ספורים בלבד, אם בכלל. הישגיהם של תושבי-החוץ - ולא משנה כמה שנים הם מתגוררים באזור - נתפסים כלא -מקומיים, ואינם זוכים לאותם שבחים כמו ההישג המזערי ביותר של המיעוט המקומי. אין זה פלא שכמה מההישגים הערביים המהוללים ביותר נבטו דווקא מחוץ לערי המפרץ. עיר אינה יכולה להפוך למרכז אזורי, אם היא מבססת את כל הישגיה על הצלחותיו של חלקיק מהאוכלוסייה".
עבדאלחאלק עבדאללה יצא להגנתו של אל-קאסמי, והוסיף: "עלייתן של ערי אל -חליג' [המפרץ הפרסי], כמו דובאי, דוחא ואבו דאבי, היא רק סממן אחד של עידן המפרץ. אל-קאסמי צודק, מרכז הכובד והיצירתיות אכן עבר מקהיר, מביירות, מבגדד ומדמשק לערי המפרץ המשגשגות. הן כבר הפכו לצמתים החשובים באזור, בתחום הפיננסים, הפוליטיקה, התרבות והתקשורת. אם נתייחס אליהן בביטול, כחסרות משאבים אינטלקטואליים מקומיים, נחמיץ את המאמץ הקולקטיבי שנמצא בלבה של התרבות הערבית. התפוקה התרבותית של ערים אלה היא ערך מוסף לא פחות מזו של ביירות ושל קהיר. ערי אל-חליג' כבר הפכו מזמן למרכזי תיירות, והן יוסיפו לעמוד בחוד החנית גם בעתיד".
