בניגוד להערכות בישראל: הסלמה בגבול רצועת עזה
במערכת הביטחון טוענים כי חמאס נמצא במצוקה ויעשה הכל כדי להימנע מעימות עם צה"ל, אבל הייאוש והעוני בעזה מביאים להתחזקותם של ארגוני טרור אחרים שאינם מחויבים להפסקת אש
אחרי חודשים של שקט יחסי, רצועת עזה עולה שוב על מסלול של הסלמה. לפני שבועיים [24 בדצמבר] נהרג סאלח אבו לטיף, תושב רהט שעבד מטעם משרד הביטחון בתיקון הגדר בגבול הרצועה. מאז התחדשה מלחמת ההתשה באזור. חמושים פלסטינים יורים פצצות מרגמה ורקטות לעבר ישראל, וצה"ל מגיב בתקיפות אוויריות לעבר מקורות הירי או לעבר מטרות אחרות של חמאס.
בשבוע האחרון היו שבע תקיפות של חיל האוויר ברצועה, שבהן נפצעו שמונה פלסטינים. לאחר אחת התקיפות פרסם צה"ל הודעה שבה נאמר: "ארגון הטרור חמאס הוא הכתובת ועליו האחריות". ההסלמה האיטית אך העקבית עומדת בסתירה לכל ההערכות של גורמי ביטחון בישראל, שטענו כי חמאס חלש ומבודד מדי בתקופה הזאת ולכן יעשה הכל כדי לא להיכנס לסיבוב נוסף של עימות צבאי עם ישראל.
מאז הפלת משטרם של האחים המוסלמים במצרים, סילוקו של הנשיא מוחמד מורסי, והמאבק העיקש שמנהל הצבא המצרי נגד חמאס על גבול רפיח, שררה בישראל תחושה של שמחה לאידו של הארגון הפלסטיני. ההנחה הייתה שמנהיגי חמאס, מדוכאים ומבוהלים מהמצב החדש, יפעלו בנחישות נגד שאר הארגונים המזוינים ברצועה מחשש שיסבכו אותם במלחמה מיותרת עם ישראל שעלולה למוטט את השלטון שלהם. ואכן יש היגיון בהערכה הזאת.
בעקבות המלחמה שמנהל צבא מצרים במנהרות ההברחה מסיני לעזה, שהובילה למעשה לסגירתו של "צינור החמצן" התת קרקעי הזה, הפכה שוב ישראל לספקית המזון וחומרי הגלם היחידה לרצועה. הניסיון של חמאס להשתחרר מהתלות הכלכלית בישראל כשל, מה שנתן לישראל אמצעי אפקטיבי להפעלת כוח על הארגון. מבחינת מקבלי ההחלטות בישראל, לא יכול להיות מאזן אימה אידאלי יותר. אם ראשי חמאס יתנהגו יפה, ישמרו על שקט וייקחו אחריות על הנעשה ברצועה – הם יקבלו אספקה ממעברי הגבול. אבל הערכות לחוד ומציאות לחוד.
