תוכנית "חילופי השטחים" של אביגדור ליברמן פורסמה לפני כעשר שנים. בזמנו, היא חוללה סערה ציבורית גדולה בישראל. ליברמן, שנתפס עד אז כאיש ימין קיצוני וסרבן שלום סדרתי, אמר לי בזמנו בראיון (בו נחשפה התוכנית) כי יהיה מוכן לפנות את ביתו שבהתנחלות נוקדים תמורת שלום אמיתי, הכריז שהוא לא מתנגד להקמת מדינה פלסטינית ריבונית, שאין לישראל צורך בשכונות הערביות במזרח ירושלים ושהשגת אחדות פנימית בישראל בין ימין לשמאל חשובה יותר מהמשך התבצרותו של כל גוש פוליטי בישראל מאחורי האמיתות שלו.

גם התוכנית שהציג הייתה מקורית וחדשנית: במסגרת חילופי השטחים עם המדינה הפלסטינית, אמר ליברמן, אעמוד על כך שישראל תעביר לפלסטין שטחים המאוכלסים בצפיפות באוכלוסייה של ערבים ישראלים. ליברמן דיבר על אזור ואדי ערה בו שוכנים כמה מהיישובים הערבים-ישראלים הגדולים במדינה, ואזור המשולש (טייבה, טירה), גם הוא בעל ריכוזי אוכלוסייה ערבית גדולים.

תמורת האזורים האלה, אמר ליברמן, תספח ישראל את גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון, וכך יושג איזון בין שתי המדינות, ישראל ופלסטין, שיאפשר להסכם השלום לצאת לדרך על קרקע יציבה.

מאז חלפו, כאמור, לא מעט שנים. ראשי ממשלה בישראל עלו וירדו, ליברמן הקצין ימינה, בילה את מרבית זמנו בקטטות עם ערביי ישראל והסביבה, והעיסוק בתוכניתו גלש לשוליים. כשנשאל, בשנים האחרונות, על תוכניתו המדינית בשיחות סגורות, אמר כי "הנושא אינו רלוונטי". ליברמן הרבה לחבוט באבו מאזן ושחרר הצהרות לפיהן "אין לישראל פרטנר לשלום" כמעט על בסיס שבועי.