מסדרונות בית-המשפט העליון המו ביום ראשון (16 בפברואר) אדם. העיתונאים הרבים, נציגי התקשורת הישראלית והזרה, שמו פעמיהם לאולם שבו דן הרכב מיוחד של תשעה שופטים בעתירות נגד "חוק החרם" שעבר בכנסת הקודמת (יולי 2011). חוק זה מאפשר לקנוס ישראלי או ארגון שקוראים להטיל חרם תרבותי, אקדמי או כלכלי על אדם או גורם מחמת זיקתו למדינת ישראל, אך גם "לאזור הנמצא בשליטתה", קריא- להתנחלויות בשטחים הכבושים. העותרים, ארגוני זכויות אדם ומספר אנשים פרטיים, הכריזו מאבק נגד החוק, בטענה שחרם הוא כלי מחאה לגיטימי בחברה דמוקרטית.

העותרים ציינו כי הסנקציות הכלולות בחוק (תשלום פיצוי כספי לנפגעים, מבלי שאלה יידרשו להוכיח שנגרם להם נזק, וכן הגבלות לגבי השתתפות במכרזים של המדינה וקבלת תמיכה ממוסדותיה), מרתיעות פעילי שלום מלעסוק בפעילותם הפוליטית. פרקליטות המדינה הודתה כי החוק פוגע בחופש הביטוי, אך טענה כי קריאה לחרם אינה חלק מ"ליבת חופש הביטוי" ואינה יכולה להיחשב שיח פוליטי לגיטימי.

בספסל הקדמי ישבו זה לצד זה חבר הכנסת אחמד טיבי; אורי אבנרי, מייסד ארגון גוש שלום, שפועל להחרמת תוצרת ההתנחלויות; וסגן שר החוץ, זאב אלקין, מיוזמי החוק. בניגוד לדיון הקודם, שהתקיים לפני כשנה וחצי בצנעה, הפעם חילופי הדברים בבית-המשפט זכו להבלטה מיוחדת בעיתונות המקומית, ולא בכדי. המונח "חרם", שליווה את ישראל במשך שנים ארוכות (כבר בשנת 1945 הכריזה הליגה הערבית על חרם נגד המדינה היהודית המתהווה), מהדהד מקצה העולם ועד קצהו: מהרשות הפלסטינית, שקוראת להחרים את תוצרת ההתנחלויות, ועד אוסטרליה, שם מכרה ענקית האנרגיה Shell את אחזקותיה (כ-23%, בשווי של למעלה מ-7 מיליארד דולר) בוודסייד, חברת הנפט השנייה בגודלה ביבשת הדרומית. אתי לוי, הנספחת הכלכלית של ישראל באוסטרליה וניו זילנד, דיווחה ביוני אשתקד, תחת הכותרת "תחיית החרם הערבי והשפעתו באוסטרליה", כי Shell קיבלה את ההחלטה בעקבות חתימתה של וודסייד על מזכר הבנות, לפיו תרכוש כשליש מזכויות מאגר הגז לווייתן בישראל. לוק סמיט, אנליסט בנק Commonwealth האוסטרלי, העריך שמכירת האחזקות נובעת מחששה של חברת Shell , כי העסקה תפגע בקשריה עם מדינות ערביות עתירות נפט, שבהן היא מנהלת פרויקטים עצומים. הנספחת הישראלית טוענת, כי תנועת BDS אינה מבחינה בין שני צידי הקו הירוק "ומקדמת חרם אקדמי-כלכלי-תרבותי-דיפלומטי על כל 'יש' שמקורו בישראל". היא דיווחה גם על תהלוכות מחאה של פעילי תנועת (BDS Boycott, Divestment, Sanctions) באוסטרליה מול חנויות רשת מקס ברנר המוכרות מוצרים של חברת שטראוס, בטענה שהחברה מספקת מזון לחיילי צה"ל. BDS מתרחב "מיוזמות הקוראות להטיל חרם נקודתי על אישיות מסוימת או על מוצרים שמקורם בהתנחלויות". בדומה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, וליוזמי "חוק החרם", לוי טוענת כי מטרתה של תנועת BDS "לפגוע בלגיטימיות של מדינת ישראל".

אשר על כן, טוענים יוזמי חוק החרם ותומכיו, לחרם אין קשר לכיבוש המתמשך, להרחבת ההתנחלויות ולמשא ומתן המקרטע. אין תימה שהם הסתערו על מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, שבנאומו בכנס במינכן בראשית החודש (1 בפברואר) העז למתוח קו ישר בין תופעת החרם וקמפיין הדה-לגיטימציה של ישראל לבין אשליית "הסטטוס-קוו בין ישראל לפלסטינים" והסכנה שהמשא ומתן שהוא מקדם יסתיים בכישלון.