ליבי-ליבי עם פרופ' מרק הלפרין מניו יורק, ד"ר בריג'יט כהן ממרסיי ופרנק ליפשיץ מברלין (כל השמות בדויים). שלושתם, כמו פעילים אחרים בקהילות היהודיות שלהם, תומכים נלהבים בישראל. שלושתם מאמינים כי פיתרון שתי המדינות הוא המפתח היחיד להבטחת אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. מה הם אומרים בימים אלה לחבר הקונגרס שלהם, לסטודנטית בסמינריון או לשכן ממול, שמבקשים לדעת לאן מועדות פניה של ממשלת ישראל?
האם הם יכולים להבטיח להם שההנהגה הישראלית אכן מוכנה להחזיר שטחים למען שלום ולא "משחקת על זמן"? כיצד הם יכולים לדעת מי אומר את האמת ביחס לכוונותיה של ישראל: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנציגיו מנהלים משא ומתן עם הפלסטינים על הסדר קבע? או שר הביטחון משה יעלון, שכינה את המתווך ג'ון קרי "משיחי"? ואולי צודק סגן השר דני דנון, שאומר שהמלך ביבי עירום מכיסוי פוליטי?
ביום שלישי [5 במארס] צפוי בנימין נתניהו להשמיע באוזני באי הוועידה השנתית של איפא"ק, השדולה הפרו ישראלית שתתכנס בוושינגטון, את המסר החיובי שהוא מתמיד לשדר בנוגע לתהליך המדיני. זה יהיה דומה, מן הסתם, לדברים שנשא בפני ראשי ועידת הנשיאים בירושלים [17 בפברואר], לאמור: "אנו דנים יום-יום כיצד להגיע לשלום בטוח ובר-קיימא עם הפלסטינים... עלינו להגיע לשלום יציב ובר-קיימא עם שכנינו הפלסטינים".
איך לא בעצם? הרי קווי היסוד של הממשלה מבטיחים כי היא "תקדם את התהליך המדיני ותפעל לקידום השלום עם כל שכנינו תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
