תמונת ניצחון לעניים
אין להקל ראש בתרומת תפיסתו של משלוח טילים לביטחון המדינה ואזרחיה, אבל היא לא תשנה את דעת הקהל העולמית כלפי הכובש הישראלי וגם לא תשפיע על עמדתן של שש המעצמות כלפי איראן.
תמונות השתלטות חיילים ישראלים על ספינת הנשק "קלוז-סי" וקולות הטפיחה על השכם של קברניטי המדינה, מזכירים את המרוץ הקדחתני אחרי "תמונת הניצחון" במהלך מלחמת לבנון השנייה [2006]. הפרשן הצבאי עפר שלח, היום חבר כנסת וחבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כתב במאמר שפורסם ב-2011 במעריב ש"כוח צנחנים נשלח לאחד הבתים בכפר בינת ג'בייל, להניף עליו את דגל ישראל, לצלם את המחזה ולסגת מהמקום". "תמונת הניצחון", הסביר שלח, נועדה לצרוב בתודעת שני הצדדים "את הניצחון הלא מעורער של ישראל".
מסיבות הניצחון סביב כיבוש ספינת הנשק והצגת הכתובת "Made in Iran" על שק מלט בבטנה, נועדו בעיקר לצריבת תודעות. הפעם היעדים הם תודעתו של הציבור הישראלי ודעת הקהל העולמית. המסר הוא: הנשיא רוחאני הוא נמר בעור של כבש; ואיראן הייתה ונותרה מקור הצרות במזרח התיכון ואיום על שלום העולם, כפי שאמר נתניהו בוועידת איפא"ק בשבוע שעבר [4 במארס].
חשיפת המבצע, שרבים כמותו נשמרו בסוד, נועדה לפי נתניהו לחשוף את פרצופה האמיתי של איראן, שבשעה שהיא מנהלת שיחות עם המעצמות היא מפרה ברגל גסה את החוק הבינלאומי. שר הביטחון בוגי יעלון תרם אף הוא פרשנות מדינית רחבה למבצע, באומרו כי "למרות החיוכים, המשטר האירני לא השתנה. מטרותיו האסטרטגיות ויעדיו לא השתנו וגם פעילותו לא השתנתה".
הרווח המשני, ואולי בעצם הראשי, מאירועי ספינת הנשק הוא סילוקם מהכותרות הראשיות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והמשא ומתן להסדר מדיני. כשדובר צה"ל מספק נתונים מפורטים על מספר הטילים בבטן הספינה ועל טווח הפגיעה שלהם, מי זוכר שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה יום קודם לכן על מספר שיא של התחלות בנייה בהתנחלויות?
