המערכה שבין המלחמות

השאלה המסקרנת ביותר שעולה בעקבות לכידתה של ספינת הנשק "קלוס-סי" בידי חיל הים של ישראל במימי ים סוף, היא האם נשיא איראן, חסן רוחאני, ידע על מבצע ההברחה הזה והאם הוא תוכנן ובוצע בהסכמתו.

ביממה האחרונה נוטים בכירי מודיעין בצה"ל להאמין שרוחאני לא היה מעורב בפרשה, ונודע לו עליה מהודעת דובר צה"ל ביום רביעי השבוע [5 במארס]. אם זו אכן תמונת המציאות, הרי שלפנינו פרק נוסף בדרמה פוליטית המתרחשת כעת באיראן: המאבק בין איראן של האייתוללות והמהפכה האסלאמית לאיראן כפי שהייתה רוצה להיראות מחר: איראן הרפורמיסטית, המשוועת להכרה בינלאומית, חיבוק מערבי והצטרפות למשפחת העמים. אפשר לקרוא לאיראן הזו "איראן של רוחאני", אבל גם זה לא לגמרי בטוח, שהרי רוחאני עצמו הוא אחד מאבות תוכנית הגרעין וטכניקות ההטעיה שנטוו סביבה. בישראל קוראים לאיראן הזו כך: איראן, כפי שתומכיו ומצביעיו של רוחאני היו רוצים לראות אותה.

כשגורם בכיר מאוד במערכת הביטחון הישראלית אמר לי לפני כמה שבועות, כי באיראן "מתרחש משהו דרמטי", לזה בדיוק הוא התכוון. המאבק בין הדורות, בין הגישות ובין התפיסות. השבוע ספגה איראן הרפורמיסטית והקורצת למערב חבטה לא פשוטה מזרועות המודיעין של צה"ל ומחיל הים הישראלי, כשנתפסה "על חם" שופכת בנזין אל תוך מדורת המזרח התיכון, בעודה משחקת את תפקיד המדינה שוחרת השלום והאחווה שבסך הכל רוצה לחזור הביתה בשלום.

התגובה האיראנית למבצע הצבאי ולחשיפה המודיעינית הזו הייתה אופיינית: מדובר בעוד הזיה של הציונים, אמרו הדוברים האיראנים, אבל מאחורי הקלעים ובתוך החדר יש עכשיו באיראן, ובעיקר במטה משמרות המהפכה וכוח "אל קודס", התרוצצות לא פשוטה. האיראנים מבינים שמישהו אצלם, בקודש הקודשים האינטימי ביותר, ידע להצביע על המכולות בהן הוטמנו רקטות מסוג M-302 שנשלפו ממחסני הצבא הסורי, הוטסו מדמשק לטהרן, הובלו במשאיות לנמל בנדר עבאס, הועמסו על ספינת משא פנמית תמימה למראה בין מכולות עמוסות מלט, הושטו לעיראק לצורך הטעיה, שם הועמסו עוד 50 מכולות עמוסות מלט, ומשם יצאו למסע האחרון, שאמור היה להסתיים בפורט סודן (ומשם לארגוני הטרור בעזה או בסיני), אבל יסתיים בשבת [8 במארס] בנמל אילת שבישראל.