בתחילת חודש פברואר האחרון [2014] התארח ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בתוכנית "אולפן שישי" הנצפית של ערוץ 2, והעניק ראיון מקיף על המשא ומתן המדיני המקרטע בין בנימין נתניהו לאבו-מאזן.
חנוט בחליפה כהה גזורה היטב ועניבה כחולה, סיפר אולמרט באריכות על השיחות האישיות ויחסי האמון שרקם עם אבו מאזן במפגשיהם הארוכים במעונו הפרטי בירושלים, ונידב מידע חדש על כך שמערכת הביטחון הכינה בהנחייתו תוכנית לפינוי הבקעה, למקרה שייחתם הסכם.
גם אם הדברים לא נאמרו מפורשות, אולמרט הופיע באולפן היוקרתי כמנהיגו של השמאל-מרכז הישראלי, כאיש שיעמוד בבחירות הבאות מול בנימין נתניהו. ענייניו המשפטיים הסבוכים לא עמדו כלל לדיון, כפי שהקפיד אולמרט בכל השנים האחרונות: להתראיין רק בנושאים מדיניים, ולהיות נוכח כל הזמן בשיח הפוליטי כמי שמתכוון תיכף לחזור לזירה. כך היה גם בחודש ינואר האחרון, באירוע באוניברסיטה העברית בירושלים. אולמרט כינה את נתניהו "טמבל" כי אינו עושה שלום. וכך היה באירועים נוספים אליהם הוזמן אולמרט להרצות בנושאים מדיניים, כמי שמחזיק בידיו אולי את הנוסחה לפתרון הסכסוך.
זה כאמור היה אולמרט הציבורי של השנים האחרונות: מנהל קמפיין בעצימות נמוכה לחזרתו לראשות הממשלה, נפגש על בסיס קבוע עם אישים פוליטיים וביטחוניים ומנהל כאילו ביקום מקביל את משפטיו. אולמרט הצליח בכישרון רב להסתובב בעולם הפוליטי-ציבורי-תקשורתי כאילו אין עננה משפטית פלילית מאיימת להכריעו. המילייה הפוליטי והתקשורתי המקורב לאולמרט עזר לו לטפח את המעמד הזה, משום שגם הוא ראה בו את האלטרנטיבה לנתניהו, באין איש אחר בשמאל-מרכז שימלא את המשבצת.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
