ישראל נערכת להשתלטות המורדים על אזורי הגבול עם סוריה

בצמרת הביטחונית בישראל, יש כבר מי שמוכנים להמר על תוצאות הבחירות הקרובות שייערכו בסוריה. "אסד יזכה במשהו כמו 70% מהקולות", אמר לי בשבוע שעבר גורם בטחוני ישראלי בכיר ביותר. מי שרוצה להתלוצץ, מוסיף שההבדל בין התוצאה הרגילה של בחירות בסוריה, בה הנשיא גורף בדרך כלל 98% מהקולות, לבין התוצאות הצפויות עתה, נעוץ בעובדה שכל אלה שלא יצביעו לו הפעם, נהרגו או נפצעו. וברצינות, אחרי יותר משלוש שנות מלחמת אזרחים עקובה מדם, אפילו אסד ואנשיו מבינים שהתוצאות המסורתיות ההן, ששיקפו תמיכה של מאה אחוז בנשיא, שייכות לעידן שהסתיים. "הפעם, יהיה צורך בהדגמה של משחק דמוקרטי, לפחות למראית עין", אומרים גורמי מודיעין ישראלים העוקבים אחרי סוריה. בישראל, כבר אין ויכוח באשר לעתידו של אסד. בטווח הקצר, ואולי גם הבינוני, לכולם ברור שאסד כאן, כדי להישאר. בפורמט כזה או אחר.

אם בנושא הבחירות מדובר בהימור מבודח, הרי שבנושאים רציניים ביותר, למערכת הבטחון הישראלית יש כמה הפתעות. לאחרונה היו לא מעט פירסומים שדיווחו על כך שקצב הוצאת הנשק והחומרים הכימיים מסוריה איטי ומסורבל, שאסד ממשיך להחזיק עדיין חלקים גדולים מהיכולת הכימית שלו ומתכונן להסתיר ולשריין לעצמו "יכולת שיורית" כימית ליום פקודה. בישראל חושבים אחרת: "עד עכשיו, אסד הוציא מסוריה למעלה מ-90% מהנשק והחומרים הכימיים שהיו ברשותו", אמר בשבוע שעבר גורם בטחוני ישראלי רם דרג, "ההסכם שנכרת בהשראת ולדימיר פוטין ובהסכמת ארה"ב מתממש", הוסיף הגורם, "החומרים הכימיים נשארו בעיקר באתר אחד, ממנו מסובך להוציא אותם כרגע בגלל סיבות ביטחוניות". המבחן האמיתי לביצוע ההסכם יהיה, על פי גורמי בטחון ישראלים, בחודש הבא, בו אמורים מפקחים בינלאומיים להגיע לסוריה ולבדוק את כל האתרים הכימיים. בשלב הזה, צפויים גם אירגוני מודיעין רבים, כולל המודיעין הישראלי, לתרום את שלהם באשר לשאלה האם אסד שמר לעצמו בכל זאת יכולת כימית. בסוריה נמשכות, בינתיים, תקיפות כימיות למחצה באתרים שונים. מדובר בחומרים כימיים מוחלשים, שלא אמורים להביא למוות. התקיפות הללו עוברות, בשלב הזה, בשקט יחסי. המעצמות, ובעיקר ארה"ב ורוסיה, עסוקות עכשיו בסוגיה האיראנית. את הנשק הכימי בסוריה מעדיפים בעולם כרגע לשכוח, או לפחות להניח במגירה נידחת ככל האפשר ולדפדף הלאה.

היום, בדיעבד, מבחינת ישראל אפשר לחלק את המשבר בסוריה לשלושה פרקים עיקריים: השנה הראשונה, השנה השניה, והשנה השלישית. אם בשנה הראשונה לאף אחד לא היה ספק שנפילתו של אסד ודאית וקרובה (שר הביטחון אהוד ברק אף נקב בזמנו במועד של "שבועות" כשנשאל מתי אסד ייפול), הרי שבשנה השניה נקלעה המערכת הישראלית למבוכה ובלבול. הוודאות באשר לנפילת אסד נעלמה, הדעות היו חלוקות, החלו להשמע קולות המפקפקים באינטרס הישראלי המובהק לנפילת אסד, וההערכה לגבי נפילתו שונתה מ"נפילה ודאית מהירה", ל"כנראה יפול, לא ברור מתי". בשנה השלישית נעלמה גם ההערכה הזו, וחילוקי הדעות באשר למצב העדיף מבחינת ישראל העמיקו.

------