דילוג לתוכן העיקרי

איך למנוע את החטיפה הבאה

על ישראל לבחון מחדש את מדיניות המאסר הממושך ללא משפט של פלסטינים, ולהסיר משולחן הכנסת הצעות חוק שנועדו לדכא התנגדות לא אלימה ואשר מזינות את הגורמים הקיצוניים.

A Palestinian protester returns a tear gas canister fired by Israeli troops, during a protest in solidarity with hunger-striking Palestinian prisoners held by Israel, in the West Bank village of Bilin near Ramallah June 13, 2014. Some 120 Palestinians held by Israel began refusing food on April 24 in protest at their detention without trial. Since then the number has risen closer to 300. Israel's Prisons Service says 70 have been hospitalised. REUTERS/Mohamad Torokman (WEST BANK - Tags: POLITICS CIVIL UNRES

כמעט חודשיים חלפו מאז החלה שביתת הרעב של האסירים המינהליים [24 באפריל]. חלק ניכר משובתי הרעב הפלסטינים נמצאים כבר שנים מאחורי סורג ובריח מבלי שאיש הודיע להם במה הם מואשמים ומבלי שהועמדו לדין. שביתת רעב היא צעד קיצוני, אך נחשב ברוב העולם המערבי לאמצעי לגיטימי במאבק לא אלים. שום גורם ישראלי לא אותת על נכונות לשאת ולתת עם השובתים או למצער להציע מחוות להרגעת הרוחות, כפי שקרה לא פעם בעבר. הדיון הצטמצם לדלת אמות של התחום המבצעי-המעשי: מצד אחד השב"כ דוחף לזרז את החקיקה שתתיר הזנה בכפייה כדי למנוע את מותם של שובתים - דבר שעלול להצית את אש האינתיפאדה השלישית. מהצד האחר עומד הצבא, שמתנגד להזנה בכפייה וטוען כי בכוחו להכיל "התקוממויות מקומיות" כתוצאה ממותו של עציר.

נראה כי אין זה סתם צירוף מקרים שהחטיפה יוצאת הדופן של שני הנערים והצעיר הישראלי (12 ביוני) התרחשה דווקא בעיצומה של שביתת הרעב ובאזור חברון; כ-90 מתוך כ-120 האסירים השובתים הם תושבי העיר חברון וסביבתה. פלסטינים רבים מכנים את השביתה הנוכחית "שביתת החברונים".  זאת אף זאת, שני הנערים החטופים, נפתלי פרנק וגיל-עד שער, לומדים בישיבת "מקור חיים" השוכנת בהתנחלות הסמוכה כפר עציון, היישוב הראשון שהוקם בגדה המערבית אחרי מלחמת ששת הימים. מנהיג מפלגת הבית היהודי, השר נפתלי בנט, הצהיר באחרונה כי הוא נחוש בדעתו לקדם תוכנית להחלת הריבונות הישראלית באזור הזה.

בד בבד עם ההחלטה לזרז את הליכי החקיקה שיאפשרו הזנה בכפייה ועם הצהרת הסיפוח של בנט, יזמו חברי כנסת מהימין חוק לאיסור שחרורם של מחבלים כחלק מעסקה עם הצד הפלסטיני, או כמחווה של פיוס. כל היוזמות האלה משחקות לידי גורמים קיצוניים בשטחים, שמתנגדים לאסטרטגיית האי-אלימות של הרשות. בית המחוקקים הישראלי מלמד את הציבור הפלסטיני כי מדיניות ההבלגה וההידברות של הפתח אינה מקדמת את שחרורו מהכיבוש ואף לא את שחרורם של עצירים שלא הורשעו מעולם. לעומת זאת, פיגועי טרור של החמאס שחררו את עזה מהכיבוש הישראלי וחטיפתו של גלעד שליט החזירה לבתיהם מאות רוצחים שנשפטו למאסר עולם.

ביום חמישי, שעות ספורות לפני חטיפת שלושת הצעירים, סגרו רוב מוחלט של החנויות ובתי המסחר בירושלים המזרחית את דלתותיהן. עיתונאי פלסטיני אמר לי כי מאז תום האינתיפאדה הראשונה לא זכורה בעיר שביתה בהיקף כזה. משום מה העיתונות הישראלית התעלמה מהאירוע החריג. למחרת התנגשו כוחות משטרה עם צעירים שיצאו ממסגד אל-אקצה בתום תפילת יום השישי. על פי דיווחים פלסטינים 28 בני אדם נפצעו ושמונה נעצרו. בשעות אחרי הצהריים של אותו היום קרא אתרה הרשמי של תנועת החמאס, המופעל בעזה, לפתיחתה של אינתיפאדה שלישית בגדה המערבית. על אירועים מבשרי אלימות אלה כבר מיהרה לדווח העיתונות הישראלית. 

SUBSCRIBER EXCLUSIVE

Continue reading this exclusive analysis

Original reporting and analysis unavailable elsewhere. Subscribe to AL-MONITOR to read this story and access everything we publish