"הפסיקו את האלימות בשם הדת"

עמאן [24 ביולי, 2014]: בימים האחרונים, קראנו באימה גוברת על נוצרים שנדרשו לעזוב את העיר מוסול תוך 24 שעות. כמו כן, שמענו על חילול מקומות פולחן וסמלים הקדושים לנצרות - הפצצה של כנסיות, והסרה של צלב מקתדרלת אפרים הסורי, מקום מושבו של הפטריארך הסורי אורתודוכסי במוסול.

מעשים אלה הם כתם נורא על המסורת הפלורליסטית הגאה באזור שהיה ביתן של הכנסייה האשורית, הכנסייה הכלדאית ושאר כנסיות המזרח ב-1700 השנים האחרונות. למעשה, ההרס שמותירים מעשי האלימות אפפו זה מכבר את כלל האוכלוסיות המגוונות שמהן מורכבת עיראק - הטורקמנים, היזידים, הסונים והשיעים, הכורדים ועשרות אלפי משפחות ערביות שנעקרו מבתיהן מחשש לחייהן. סיפורי הזוועה נמשכים על בסיס יומי, ככל שנמשכת תקופת הלחימה האכזרית בסוריה. באומות המאוחדות מעריכים היום שאחד מכל שלושה סורים זקוק לסיוע הומניטרי דחוף. לא נוכל לעמוד מנגד ולצפות בהרס חייהם של האנשים הפגיעים מכל - של נשותינו ושל ילדינו - בשם הדת.

כמו כן, צפינו בדאגה במצב המתמשך בישראל ובעזה, וגם אם נניח לרגע בצד את המצב הנורא, איננו יכולים אלא להזדעק מהשימוש בשם הדת כדי להצדיק רצח של אזרחים תמימים. הצהרות שפרסמו צעירים ברשתות החבריות המצדיקות את הרג החפים מפשע ורואות בו "צו אלוהי," הן עדות לכך שלחץ החיים בצל האלימות מנוון את מחשבתם ואת המצפן המוסרי לא רק של אנשי צבא ושל בעלי השררה, אלא גם של אזרחים מן השורה. עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לשים קץ לאלימות, אף בשעה שמספר הקורבנות גדל והולך מיום ליום.  כעת, עוד יותר מתמיד, עלינו לזכור את הציטוט מספר מלאכי (פרק ב' פסוק י') - "הלוא אב אחד לכולנו."

בעת קשה זו, כשאנו עדים למשבר מוסרי בממדים חסרי-תקדים, שומה עלינו לשוב ולהיזכר בעקרונות האיסלאמיים ''האק אל הורייה'' וכן ''האק אל קאראמה''; הזכות לחירות והזכות לכבוד אנושי – השמורים לבני כל הדתות. כמו שכתוב בקוראן (סורת המסע הלילי, פסוק 70):  "האדרנו את כבודם של בני האדם, ונשאנו אותם על פני היבשה והים".[קוראן בתרגום אורי רובן, הוצאת אוניברסיטת ת''א 2005]