חיילי המילואים: "בסרט הזה כבר היינו"
הם מפוכחים מהסכסוך עם הפלסטינים, סולדים מההקצנה של החברה הישראלית, דואגים למשפחה שנותרה לבד בבית ולא חוששים להילחם בכל כוחם כדי למגר את טרור חמאס. מפגש עם ארבעה חיילי מילואים שגויסו בצו 8.
בימים שלפני קבלת צו 8, החבר'ה בפלוגה של קובי דהן – חייל מילואים בגדוד חי"ר של גבעתי – לא הפסיקו לתקשר ביניהם בקבוצת הווטסאפ המשותפת ובפייסבוק. "מהיום הראשון של מבצע 'צוק איתן', כל יום הייתי משגע את המ"מ שלנו: מתי, מתי, מתי קוראים לנו?", הוא מספר, "וכמוני נדנדו כל חיילי הפלוגה ואני בטוח שכל הגדוד. כולם דיברו על זה וחיכו לצו שיגיע. ברגע שהוא הגיע כולם שמחו".
דהן, בן 29, תושב נתיבות, נשוי ואב לתינוקת בת חודשיים, חש תחושת שליחות אמיתית: הגדוד שלו מסייע בשמירה על יישובים בעוטף עזה, וכתושב הדרום בעצמו הוא מרגיש ש"זו מלחמה על הבית, תרתי משמע".
היינו מעדיפים להיכנס לתוך עזה ולתת את מה שאנחנו יכולים", הוא מוסיף, לבטא את היכולות שלנו בפנים. אבל אנחנו עושים את מה שאומרים לנו וזה לא פחות חשוב. יש אנשים כמוני, שחיים בדרום, בישובים כמו אופקים, אשדוד ובאר שבע, והם חוטפים טילים, זו המציאות שלהם. ואז אומרים לך ללכת להגן על הבית - וזה בדיוק זה. לעצור את הירי על הבית שלך, על המשפחה שלך, על החברים".
לכן, לדבריו, התאכזב כשהוכרזה בשבוע שעבר [5 באוגוסט] הפסקת אש והכוחות הישראלים הוצאו מעזה. "היו כאלה שאמרו שאולי עדיף לצאת", הוא אומר, "בשבוע וחצי שהחיילים היו בפנים היו כל כך הרבה אבדות, אבל הרבה חברים שלי בפלוגה, ובגדוד בכלל, התאכזבו מאוד. אם כבר נקראנו למילואים בצו 8, אנחנו רוצים לעשות את העבודה כמו שצריך ועד הסוף. לטפל באיומי הטילים והמנהרות".
