כשנשיא ארה"ב ברק אובמה אמר לפני שבוע [6 באוגוסט] שיש לו "אהדה רבה" לרשות הפלסטינית והנהגתה, זה לא היה ביטוי הלקוח מלקסיקון הדיפלומטיה המסורתי. גם אם אובמה אכן מאמין שאבו מאזן חלש מכדי להגיע להכרעות היסטוריות, כפי שציין בראיון לתומס פרידמן מהניו יורק טיימס ב-8 באוגוסט, המילים האוהדות לאבו מאזן משקפות היטב את תמיכתו במנהיג הפלסטיני. ספק אם אובמה היה משתמש באותן מילים כדי לתאר את דעתו על בנימין נתניהו.

על פי מקורות בכירים במחלקת המדינה, וושינגטון מכבדת את עמדתו המוצקה של אבו מאזן נגד אלימות, כי בלעדיה סביר להניח שכבר הייתה פורצת אינתיפאדה שלישית בזמן המלחמה בעזה. מזכיר המדינה ג'ון קרי שוחח ארוכות בטלפון עם אבו מאזן בעניין הפסקת האש, ומעריך את העובדה שהוא  שהרחיק את עצמו מחמאס בזמן המלחמה עם ישראל. וושינגטון רואה בדעותיו העצמאיות ובפעילותו האזורית של אבו מאזן הזדמנות לגשר בין השיחות על הפסקת האש בעזה להתקדמות במו"מ לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. דיפלומטים אמריקאים טוענים שהמעורבות של ארצם באזור נחוצה ולו כדי למנוע את הידרדרות המצב בפלסטין בימים שלאחר המלחמה - וזה אומר לשוב ולהתמקד בשיתוף הפעולה הביטחוני ובהקפאת ההתנחלויות.

כל זה קורה בתקופת שפל ביחסים שבין וושינגטון לנתניהו - ויש גם מי שיטען כי זו לשון המעטה המעטה אשר שוברת את השיא השנתי בהתחשב בדיווח של הוול סטריט ג'ורנל [14 באוגוסט], שלפיו בבית הלבן בוחנים בקפדנות  בקשות ישראליות לאספקת כלי נשק. דיפלומטים אמריקאים אמנם מביעים הערכה על האיפוק שהפגין נתניהו בעת ניהול המבצע הצבאי, אך בה בעת גובר התסכול משיח החרשים שמתנהל משני עברי האוקיינוס. האופן שבו התייחס נתניהו במאמצי התיווך של קרי הותיר משקעים כבדים של חוסר אמון הדדי.

האמון שאבו מאזן החלש זוכה לו מצד אחד, וחוסר האמון בנתניהו החזק מצד שני, מגיעים בשעה שבה וושינגטון צריכה להגדיר את המדיניות שלה במזרח התיכון שאחרי המלחמה בעזה. בעוד הדעות בממשל חלוקות בשאלת המעורבות הפעילה בתהליך השלום, קיימת הסכמה לגבי ההזדמנויות החדשות שנוצרו.