Gaza: The arrangement after the war
כל הסדר עתידי בין חמאס לישראל לשיקום עזה חייב לכלול את הרשות הפלסטינית, ולהותיר את השליטה במעברי הגבול בידי ישראל ומצרים. לטורקיה ולקטאר לא יינתן שום מעמד ושום תפקיד בהסדר זה.
המלחמה בעזה אפשר שלא תסתיים בהסכם, אך היא עשויה להסתיים בהסדר חדש בלתי כתוב. מהן ההנחות שצריכות לעמוד בבסיסו?
ראשית, נביט במפה. עזה נמצאת על סף ביתנו ממש. בשניים משלושת גבולותיה היבשתיים גובלת עזה בישראל. בצד השלישי נמצא מדבר סיני המצרי. הגבול הרביעי הוא עם הים. עזה אינה יכולה להישלט לאורך זמן על ידי תנועה השוללת אידיאולוגית את קיומה של מדינת ישראל. תנועה זו טעם קיומה הוא "ההתנגדות" – לשון נקייה לטרור ואלימות.
מי ששולט בעזה והשנאה לישראל מדריכה אותו, דן את 1.8 מיליון תושבי עזה להיות קורבן תמיד, נוכח עליונותה הצבאית של ישראל. אולם המפה מלמדת דבר נוסף: אין להפריד את עזה מישראל בהיבטי התשתית, האנרגיה, איכות הסביבה והמסחר. אין חיים בעזה לאורך זמן בלי קשר עם ישראל.
לפני המלחמה, קל וחומר אחריה, עזה משוועת לשיקום ולבנייה מחדש. מי שיקבל את הכספים לשיקום עזה אחרי המלחמה הוא זה שישלוט בפועל ברצועה. אם קטאר, המממנת העיקרית של חמאס, תמשיך לממן את עזה, חמאס יהיה חזק כמו לפני המלחמה (וכולנו ראינו לאן נותב הכסף שקיבל חמאס מאז המלחמה הקודמת: רקטות ומנהרות). בטווח הארוך עזה עשויה להפוך למקום שטוב לחיות בו ונעים לבקר בו, אך לא תחת שלטון הגרסה הפלסטינית של הטאליבן.
