עם התנתקותה של ארצות הברית מתהליך השלום במזרח התיכון, נראה שמצרים תחת הממשל החדש של א-סיסי עשויה להפוך לעמוד תווך בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. קהיר, שממצבת את עצמה מחדש כמנהיגה אזורית, עשויה בעקבות המלחמה בעזה להפגין פתיחות לקראת אסטרטגיה לשלום אזורי על בסיס יוזמת השלום הערבית. עבור ישראל, זו הזדמנות לתאם עם מצרים פתרון מאוזן של שתי מדינות לשתי עמים, ולקדם אותו עם הרשות הפלסטינית, עם ירדן ועם סעודיה.

אלא שאין דבר איטי יותר משינויי מדיניות במצרים שבין המהפכות. מומחה למדיניות של קהיר הזהיר אותי: "גם אם אינך רואה שינויי מדיניות כלשהו, אין זה אומר שהוא איננו מתרחש."

ואכן, על פי מקורות רמי דרג במשרד החוץ של מצרים, הממשל של א-סיסי מגבש אסטרטגיה אזורית חדשה - לאט ובזהירות, אבל בנחישות מצרית אופיינית. במסגרת תהליך זה, אפשר שנראה שינויים בתצורת הבריתות של קהיר באזור ובעולם כולו.

מטבע הדברים, עיקר מעייניו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי נתונים לכלכלת מצרים, משימה בלתי-אפשרית בארץ הידועה בפיצוץ האוכלוסין ובתת-התעסוקה שלה. בזירה הבינלאומית, זה אומר הידוק הקשרים, במיוחד של הצבא המצרי, עם ארצות הברית, אך בה בעת גם גיוון ושיפור הקשרים הכלכליים והפוליטיים עם רוסיה, סין וגרמניה.