התבוסה הפלסטינית בהצבעה במועצת הביטחון השבוע [31.12.2014] הייתה כרוניקה של תבוסה ידועה מראש. היא מתוארת כניצחון דיפלומטי מזהיר של ארה"ב וישראל, אבל התיאור אינו מדויק. הפלסטינים היו יכולים להמתין ימים ספורים להחלפת חמש מעשר החברות הזמניות במועצת הביטחון ולצלוח את מחסום תשע המדינות בקלות יחסית. במקום זאת, הם העדיפו ללכת להצבעה מהר, ולהפסיד.
מאחורי הקלעים, ניטש קרב דיפלומטי מרתק בין הצדדים השונים, והיו הרבה יותר משני צדדים שונים במלחמה הזו. ישנם הפלסטינים, שהם צד בפני עצמו; ישנה ישראל, מבודדת יותר מאי פעם; יש את ארה"ב עם אינטרסים משלה (שאינם תואמים לגמרי את האינטרס הישראלי); צרפת עם הצעה נפרדת וכוונות עצמאיות; ועוד.
בסופו של דבר המכבש האמריקאי עשה את שלו, אבל גם הצד הישראלי הפגין יצירתיות: כך, למשל, הקשרים שטווה אביגדור ליברמן בשנים האחרונות באפריקה, סייעו מאוד לשכנע את רואנדה וניגריה להימנע מהצבעה ברגע האחרון. קשריו של איש עסקים ישראלי עשיר, העוסק גם בסחר נשק, חזי בצלאל שמו, עם נשיא רואנדה פול קאגמה, סייעו לתיאום שיחת טלפון ארוכה בין נתניהו לנשיא, שהובילה להימנעות של רואנדה בהצבעה.
בשורה התחתונה, הפלסטינים השיגו שמונה מדינות והיו רחוקים מדינה אחת בלבד מהשגת הרוב הנדרש, ואילוץ ארה"ב להטיל וטו. האמריקאים החליטו כבר מזמן (כפי שדווח כאן) שיטילו וטו על נוסח ההצעה הקיצונית הפלסטינית, אך דומה שהפלסטינים העדיפו לא להביך אותם, "להפסיד בכבוד" ולתת לכל הצדדים להתפזר כשהם מרוצים, פחות או יותר.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
