בבחירות 2013 הצליח יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, לקחת פלטפורמה פוליטית גוססת ולהפוך אותה למפלגת ימין אופנתית ותוססת, שלפי הסקרים כעת תהיה השלישית בגודלה בכנסת אחרי הבחירות הקרובות ב-17 במארס. זהו הישג מרשים לבנט. הוא שחרר את מפלגת המפד"ל מהדימוי העסקני והאפור שלה, ויצר את "הבית היהודי" שסחפה אליה גם צעירים חילוניים שאינם מתנחלים. באמצעות הקסם הסחבקי שלו ושליטתו ברשתות החברתיות הוא הצליח לעמעם את קיצוניותה של מפלגתו, ולהפוך אותה לבית פוליטי עבור ציבור רחב.
סוד גלוי הוא שבנט, אשר החל את דרכו הפוליטית בלשכת יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו בין 2006 ל-2008, ביקש לאחר מכן להתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, אולם נתניהו הסתכסך איתו ובלם אותו. גם ההמשך ידוע: על אף שמפלגת הליכוד הייתה נטייתו הטבעית ובחירתו הראשונה, בנט עבר למפד"ל-הבית היהודי, השתלט על המפלגה, והפך למטאור פוליטי.
ביום רביעי (14 בינואר) בחרה הבית היהודי בפריימריז פתוחים את רשימתה לכנסת ה-20. בנט, שביקש לרענן את הרשימה במסגרת תוכניתו הגדולה להפוך אותה למפלגת שלטון שתחליף את הליכוד, נשאר עם אותו הרכב של מועמדים בשינויים קלים.
זו רשימה סקטוריאלית ימנית קיצונית. מספר 2 בה הוא שר השיכון אורי אריאל [איש מפלגת תקומה], שבתקופת כהונתו דאג בעיקר להרחיב את הבנייה בהתנחלויות ולמכור לעמותות דתיות דירות של הדיור הציבורי אשר נועדו בעצם למשפחות במצוקה. זו רשימה שבעשירייה הראשונה שלה מוצבים ח"כ ניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת הכספים, שבקדנציה שלו פרחו העברות התקציבים להתנחלויות, וגם אלוף משנה (במיל') מוטי יוגב והרב אלי בן דהן אשר כיהנו בכנסת הקודמת. אורית סטרוק הקיצונית נמצאת במקום ה-14.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
