"אני שרדתי את המשטרה"
הקצינה בדימוס שהפכה לחוקרת ביקורתית של משטרה ושיטור, ד"ר אראלה שדמי, חשה מובסת. לדבריה, התרבות הארגונית במשטרה מאופיינת בהטרדה ובבדיחות סקסיסטיות כנגד שוטרות, "ואינני רואה באופק שינוי ממשי".
יותר מארבעים שנה עוסקת ד"ר אראלה שדמי במשולש היחסים המורכבים בין משטרה-חברה-נשים. את עשרים השנים הראשונות עשתה כקצינה במשטרת ישראל; את עשרים הבאות כסוציולוגית, אקטיביסטית וחוקרת פמיניסטית מובילה. את עבודת הדוקטורט שלה ייחדה שדמי לפיקוח הציבורי על משטרה בחברה חופשית, הראשונה שנכתבה בישראל על משטרה.
שדמי, ילידת תל אביב, השתתפה בהפגנות שמאל רבות עוד כתלמידת תיכון. בעת שלמדה תקשורת התגייסה כאמור למשטרה, והייתה האישה הראשונה בקורס פו''ם (פיקוד ומטה). בין תפקידיה הרבים שם, שימשה כראש מדור תכנון כוח אדם, והקימה את בטאון שוטרי ישראל ''מראות המשטרה''.
היא נמנית עם מקימות עמותת "קול האישה", פעילה בתנועה השמאלנית-פמיניסטית "נשים בשחור", חברה בארגון הפמיניסטי-מזרחי "אחותי", ולפרנסתה עמדה בראש התכנית ללימודי נשים ומגדר במכללת בית ברל.
בימים בהם נחשפות בשרשרת פרשיות של הטרדה מינית והתנהלות בלתי הולמת עד עבריינית מצד קצינים בכירים במשטרה, מרתק במיוחד לשמוע את דעתה של סגן ניצב בדימוס ד"ר אראלה שדמי על הארגון.
