האם אישה יכולה להיות אסלאמיסטית ופמיניסטית?
פמיניסטיות וגורמים אחרים במערב שרוצים ''לשחרר'' את נשות העולם הערבי, לא השכילו להכיר בתנועת הפמיניזם האיסלמי הדורשת מרחב ציבורי ופרטי לנשים כדי לתרום לחברה.
אסלאמיות ופמיניזם הן שתי השקפות עולם קוטביות. לא אחת יוצאים בהאשמה נגד האסלאמיות שהיא מחבלת באמנציפציה של נשים בעוד שהפמיניזם שואף לשחרר אותן מכבלי הפטריארכיה. למרות שנושא המגדר נמצא בטבורם של האקטיביזם והפרויקטים של שתי גישות אלה, הרי שלהיות אסלאמיסטית ולהיות פמיניסטית הם שני דברים שונים בתכלית. ישנם רבים הסוברים ששילוב בין השניים הוא משולל הגיון. אבל השילוב ביניהם דווקא כן אפשרי אם מוכנים לקבל את העובדה שיש כיום בעולם צורות שונות של פמיניזם ואסלאמיות.
התנועה הפמיניסטית, שהחלה את דרכה במאבק הנשים בעולם המערבי למען שוויון פוליטי, כלכלי וחברתי, התפצלה מאז למחנות שונים. לדוגמא, ישנן פמיניסטיות וותיקות יותר - חסידות הפמיניזם הרדיקלי - שרצו לשחרר נשים לא רק מהכפייה הדתית, המשפטית והפוליטית המושרשת אלא גם מצורות חדשות של ניצול הנובעות מקפיטליזם, היפר נאו-ליברליזם, וכן מהצרכנות הנשית שמאדירה ניתוחים קוסמטיים ושופינג. עמדה זו מפנה את מקומה לסוג חדש של פמיניזם ליברלי שבמסגרתו נשים נשאבות אל מחוזות כלכליים ליברליים כאמצעי להמחשת הגשמתן העצמית.
כאשר פמיניסטיות מערביות הפנו את מבטן אל אחיותיהן מתרבויות אחרות, הן התקשו להבין את הדרתן המתמשכת של נשים, גופן המכוסה ואי-יכולתן לקרוא תיגר נגד השליטה הגברית. הן חרתו על דגלן לשחרר את אותן נשים באופן שיקנה להן עמדה שוויונית לזו של עמיתותיהן מן המערב. מראשיתו היה פרויקט זה מוטל בספק לאור זיקתו לשיח הקולוניאלי הוותיק, לעמדות אוריינטליסטיות ולצביון משיחי שמתמקד בנשים, במיוחד בעולם המוסלמי.
מספר פמיניסטיות הגיעו לתובנה שנשים אינן עשויות מקשה אחת, אלא הן תולדה של מעמד חברתי, גזע, מוצא אתני ורבדים נוספים של היררכיה והשתייכות. הן הכירו בעובדה שפמיניזם גלובלי ואוניברסלי הקשור לשליטה בינלאומית ואי-שוויון בין אומות אין בו אולי כדי לפתור את בעיית ההדרה של נשים באופן חוצה תרבויות ולהביא לשוויון הרצוי.
