בשבוע שעבר [אמצע מארס] ישבתי בלשכתו של אחד הפקידים האירופים הבכירים והבקיאים ביותר בזירה המזרח תיכונית. סיפרתי לו על רעיונות יצירתיים לקידום הסדר שלום ומודלים ביטחוניים שהועלו באותו יום במפגש בין נציגים מסעודיה, דובאי, ירדן, ישראל, אירופה וארה"ב.
האיש האזין בסבלנות, ביקש שאבטיח כי לא אעלב מהדברים שהוא עומד לומר לי, ופתח במונולוג ארוך שתמציתו הוא כך: "בכורסא שבה אתה מתרווח, ישבו בשנים האחרונות אין ספור מומחים, פעילי שלום ושוחרי טוב ישראלים. לכל אחד מהם היו כוונות טובות ותכניות מרתקות. שפתיים יישק. אבל, ידידי היקר, צר לי לומר לך, שאתם, איך נאמר, קצת מנותקים מהמציאות. יש לי חדשות בשבילך. דאע"ש לא נמצא רק בעזה. הוא כבר התחיל להסתנן לג'נין".
"הרשות הפלסטינית מתפקדת על טיפות הדלק האחרונות, לאחר שישראל החליטה להקפיא את כספי המיסים שלה", המשיך הפקיד והוסיף, "אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין) הודיעה לנו שתקציב הסיוע לפליטים ברצועת עזה הולך ואוזל, לאחר שהארגון נאלץ להזרים סיוע חירום להמוני הפליטים הפלסטינים בסוריה שאיבדו את רכושם ואת מטה לחמם במהלך מלחמת האזרחים. יש גבול לכמות הכסף שמשלם המסים האירופי מוכן להשקיע בשטחים הכבושים, בשעה שאתם לא משקיעים שום מאמץ לסיים את הכיבוש ולשים קץ לסכסוך".
לפני שנפרדנו, ביקש הפקיד לשמוע את תחזית הבחירות שלי. הערכתי שנאום שתי המדינות הידוע כ"נאום בר אילן" עתיד לשמש מצע נוח לבניית ממשלת אחדות לאומית ולהרדים עליו את מה שמכונה "תהליך השלום".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
