שלושה ימים לפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה [13 באפריל], פורסמו בתקשורת הישראלית ידיעות על מפגן סולידריות מרגש בלווייתה של ניצולת השואה חיה גרטמן. גרטמן, ששרדה את אושוויץ, לא הביאה ילדים לעולם ומתה ערירית בגיל 93. בזכות יוזמה יצירתית של שכנתה, הופצה ברשתות החברתיות קריאה לציבור הרחב להגיע להלווייתה של גרטמן, ואכן מאות נענו לקריאה וליוו אותה בדרכה האחרונה, למרות שלא הכירוה מעולם.
כבר בקיץ האחרון [2014], במהלך מבצע "צוק איתן", צצו מפגני סולידריות המוניים סביב הלחימה, השכול וההנצחה באמצעות הרשתות החברתיות. "צוק איתן" אף נחשב לדעת מומחים לנקודת ציון בביטויי ובמפגני הסולידריות הישראלית, שהפכו באמצעות הרשתות החברתיות להמוניים ואחרים מכל מה שהכרנו בעבר.
צרובות חזק בזיכרון הקולקטיבי הלוויותיהם של שלושת החיילים הבודדים שון כרמלי, ג'ורדן בן סימון ומקס שטיינברג, לוחמי גולני שנהרגו במבצע, ואחרי ארונותיהם צעדו עשרות אלפי ישראלים שכלל לא הכירו אותם. סיפורי עלייתם לישראל, התנדבותם לשרת ביחידות קרביות ומותם בעוד הוריהם נמצאים מעבר לים, הציפו את הרשתות החברתיות וסחפו רבבות. תופעה תרבותית חדשה נולדה.
החייל ברקאי שור, שנהרג גם הוא במבצע "צוק איתן", היה ידוע במעשי ההתנדבות הרבים שלו. אחרי מותו קראו בני משפחתו לציבור, באמצעות הפייסבוק, לעשות מעשה טוב אחד של צדקה והתנדבות. בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל [21 באפריל], בסרט קצר על נפילתו של ברקאי שהוקרן בערוץ 2, סיפר אביו על יוזמת ההנצחה שהפכה להמונית והשאירה אותם נדהמים: בתוך זמן קצר נרשמו 15,000 מעשי התנדבות שונים של אנשים שברקאי כלל לא הכיר, למען הנצחתו.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
