ב-13 ביולי 1992 הושבעה ממשלת רבין כשהיא נתמכת על ידי 62 חברי כנסת בלבד, ונעזרת ברשת ביטחון של חמישה חברי כנסת ערבים. כמו בנימין נתניהו בבחירות האחרונות, יצחק רבין סיים באותה שנה כמנצח הגדול של מערכת הבחירות עם 44 מנדטים, אך התקשה להרכיב ממשלה רחבה. בסופו של דבר יצאה לדרך ממשלת שמאל-חרדים עם מרצ וש"ס. אחרי אישור הסכמי אוסלו ב-93' ש"ס פרשה מהקואליציה, אולם הממשלה שינתה את הרכבה והמשיכה לפעול עד רצח רבין.

עד היום נחשבת ממשלת רבין השנייה לאחת הממשלות הטובות ביותר בכל הנוגע להשקעות בחינוך ובחברה ובסגירת פערים בין המרכז לערי הפיתוח ולמגזר הערבי. הסיבה לכך הייתה בעיקרה הבשלות שבה הגיע רבין אל ממשלתו השנייה. למרות היותה סחיטה פוליטית ובזבזנית בכל הנוגע למספר השרים (22) וסגני השרים (13), רבין ידע לנווט אותה היטב. רבין היה ראש הממשלה ושר הביטחון. הוא הוביל מהלך אמיץ להסכם מדיני שנוי במחלוקת, והיה לו מצפן פנימי שגרם לו לדעת בבירור לאיזה כיוון הוא רוצה להוביל את מדינת ישראל.

יש לא מעט קווי דמיון בין נסיבות הקמתה של ממשלת רבין השנייה לאלה של ממשלת נתניהו הרביעית, שתקום כנראה בשבוע הבא. אולם השוני הגדול נוגע למצפן הפנימי שמנחה את נתניהו. כאן הערפל הוא רב. על סמך שנותיו הקודמות בראשות הממשלה, לא יהיה זה מופרך להניח שהזירה המדינית תשותק והתחום החברתי-כלכלי יקרטע. זו הסיבה לכך ששר האוצר המיועד, משה כחלון, הוכתר מראש לאיש המפתח בממשלה הזו, ורבים תולים בו תקוות שיצליח בכל זאת לחולל שינוי כלכלי-חברתי. כחלון, בניגוד לנתניהו, יודע בדיוק מה הוא רוצה ולאן הוא חותר. הוא מאמין ביכולתו לנווט את הממשלה הצרה הזו - גם כשר אוצר - ולממש את חזונו.

כחלון כבר רמז במעמד חתימת ההסכם הקואליציוני כי מלבד ראש הממשלה, שותפיו לרפורמות הכלכליות-חברתיות יהיו חברי הכנסת החברתיים מהאופוזיציה. כוונתו להשיג הסכמה רחבה בכנסת לתוכניותיו מעידה על גודל שאיפותיו. מהבחינה הזו, הישארותו של ליברמן מחוץ לממשלה היא אולי חדשות לא רעות בכלל למימוש החזון הזה. נתניהו יהיה אמנם הרבה יותר לחיץ מול החרדים ונפתלי בנט - אבל גם כחלון יהיה חזק יותר. במילים אחרות, ראש הממשלה יתקשה להתעמר בשר האוצר ולסכל את תוכניותיו כפי שעשה לקודמו יאיר לפיד.