נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, אירח בסוף השבוע שעבר [14 במאי] שישה נציגים ממדינות המפרץ במפגש פסגה בקמפ דיוויד, שמטרתו הייתה להרגיע את חששותיהן של המדינות הסמוכות לאיראן נוכח הסכם הגרעין ההולך ומתגבש בין המעצמות לבין משטר האייתולות.

הבית הלבן תיאר את האירוע כמפגש של ״המועצה לשיתוף פעולה בין ארצות הברית למדינות המפרץ (GCC)'', אולם נראה שנכון יותר יהיה לכנות אותו ״פסגת המדינות המודאגות'', על שום הדאגה הרבה שבה בעלות בריתה המסורתיות של ארצות הברית במפרץ שבמזרח התיכון עוקבות אחר ההתקרבות בין ממשל אובמה לאיראן.

אף על פי שמדובר בדאגה אזורית, שתי מדינות מודאגות ומשמעותיות מהאזור נעדרו מהפסגה הזו. האחת, מדינת ישראל, מבטאת את דאגתה באופן קולני מעל כל במה אפשרית. אין צורך לחזור ולפרט עד כמה מתנגד ראש הממשלה נתניהו להסכם המוצע. הוא שב ומבהיר זאת בכל הזדמנות מבלי לחסוך ולברור מילים או להסתיר ולמתן את הביקורת. המדינה השנייה היא טורקיה, שגם היא מודאגת ומוטרדת מההתקרבות בין ארצות הברית לאיראן בכלל ומהמרכיבים החסרים בהסכם הגרעין בפרט.

בראיון בלעדי שהעניק לי סגן ראש ממשלת טורקיה, בולנט ארנץ׳ (31 במארס), הוא הדגיש בין השאר שטורקיה מצפה מאיראן להוכיח שאין לה כוונות לפתח את הגרעין לצרכים צבאיים. לדבריו, במסגרת כל הסדרה עם טהרן צריך להתקיים פיקוח הדוק על מתקני הגרעין שלה כדי שלא תוכל לפתח פצצה גרעינית בחשאי.