חשיבותו של הראיון שהעניק נשיא ארה"ב ברק אובמה לעיתונאית אילנה דיין [ערוץ 2] אינו טמון רק בכותרות שסיפק, אלא בכך שהוא מזכך בפעם הראשונה את תמונת המצב האמיתית במסלול ההתרסקות הבלתי נמנע של מה שנותר מהתהליך המדיני עם הפלסטינים.

ספק רב אם דבריו הכנים והכואבים של אובמה, שהזהיר כי בעתיד ארה"ב תתקשה להגן על ישראל באו"ם, דברים אשר חשפו בפעם הראשונה ממקור ראשון את היקף המשבר ביחסים בין המדינות, גרמו לזעזוע בציבור הישראלי.

הראיון שודר ביום שלישי בערב (2 ביוני), שבו גם נערך תרגיל גדול של פיקוד העורף אשר דימה התקפת טילים על ישראל. ברקע, באותו שבוע, פורסמו בתקשורת הישראלית כותרות קשות על תופעת הדה-לגיטימציה המתפשטת נגד ישראל - מפיפ"א ועד איגוד הסטודנטים בבריטניה שקיבל החלטה המאמצת את עקרונות תנועת ה-BDS. כל אלה לא סייעו לנשיא האמריקאי בהטמעת המסרים שלו.

דווקא ברגע הזה, נדמה שכל המסכות כבר הוסרו וכל הקלפים על השולחן. בנימין נתניהו נבחר לקדנציה רביעית לא משום שהוא מנהיג אהוב, אלא כי הוא הצליח לספק לישראלים את התחושה שהוא האיש הנכון לשמור על ביטחונם באיזור מלא איומים. אובמה, שבעוד שנה וחצי יסיים את כהונתו השנייה, מעולם לא הצליח באמת להתחבר עם הציבור הישראלי ולקיים איתו יחסים בלתי אמצעיים, כמו ביל קלינטון למשל. מהרגע שבו נבחר, הציבור הישראלי גילה חשדנות כלפי אובמה. החשדנות הזאת התקבעה לאחר נאום קהיר, שבעקבותיו נתפש הנשיא האמריקאי כמי שדואג לאינטרס המוסלמי בעולם.