"המבצע דרש גם תעוזת מנהיגים. של שר הביטחון שמעון פרס, שחתר לפעולה, של שרי הממשלה שאישרו אותה, ומעל הכל של ראש הממשלה יצחק רבין, שקיבל את ההחלטה המכרעת. בלעדי נחישותו ועוז רוחו ומנהיגותו לא היה מתקיים המבצע. במרחק זמן של כמעט 40 שנה, ובשנתי העשירית כראש הממשלה, אני יודע עד כמה גורלית הייתה ההחלטה הזאת עבורו". כך אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו ביום חמישי (9 ביולי) בפתיחת התערוכה על המבצע לשחרור חטופי אנטבה, הקרוי על שמו של אחיו יונתן שקיפח בו את חייו.

הציטוט המשמעותי הזה נבלע בתוך המפגש הטעון מראש בין נתניהו לבין בני משפחת רבין שנכחו באירוע. כבר נכתב רבות על הטינה והסלידה כלפי נתניהו שחשה משפחתו של ראש הממשלה לשעבר מאז הרצח בנובמבר 1995. במשך שנים הוא נחשב לאישיות בלתי רצויה מבחינתם. המשפחה ראתה בו את אחד ממחוללי ההסתה בימין אחרי הסכמי אוסלו, שגרמה בסופו של דבר לרוצח יגאל אמיר לירות שלושה כדורים שהרגו את יצחק רבין. השבוע, כמעט עשרים שנה אחרי הרצח, בא נתניהו אל מרכז רבין לביקור רשמי ראשון כראש ממשלה. הוא ישב לצדה של דליה רבין, ביתו של ראש הממשלה לשעבר, ושוחח עמה ארוכות.

ההתעסקות התקשורתית במפגש הנדיר והנפיץ ובדבריו הנרגשים של נתניהו על אחיו, אשר פיקד על הכוח בשדה התעופה באוגנדה ביולי 1976, החמיצה את ליבת נאומו של ראש הממשלה. הוא שפע סופרלטיבים על מנהיגותו של ראש הממשלה אז, יצחק רבין, שנתן את הוראה הגורלית והאמיצה להוציא לפועל את מה שהפך לאחת מפעולות החילוץ המפוארות בעת ההיא.

בזמן מבצע אנטבה בנימין נתניהו היה קצין משוחרר מסיירת מטכ"ל, יחידת העילית של צה"ל שעליה פיקד סגן אלוף יונתן נתניהו, אחיו הבכור. נתניהו הצעיר היה סטודנט בבוסטון, ומותו של אחיו שינה את חייו מקצה לקצה. הוא הוביל אותו תחילה למאבק ציבורי ופוליטי בטרור, ואחר כך אל פסגת הפוליטיקה. למעשה, מזה שני עשורים כמעט נתניהו מצוי בעמדה מנהיגותית, כראש ממשלה [1999-1996] ואחר כך כשר חוץ וכשר אוצר, ומאז 2009 כהונה ברציפות כראש ממשלה. בסך הכל נתניהו הוא ראש ממשלה כמעט עשר שנים, שווה רק לדוד בן גוריון.