להציל את אסד
הישארותו של השלטון בדמשק היא ערובה ליציבות בגבולה הצפוני של ישראל, והיא אבן יסוד בביטחונה הלאומי. בניגוד לאלטרנטיבות, המשטר הנוכחי הוא חילוני, מכיר בזכותה של ישראל להתקיים ואינו תאב מוות.
הלינץ' שתושבים דרוזים עשו לפני שבוע (23 ביוני) במורדים סורים פצועים באמבולנס צה"ל במג'דל שמס ברמת הגולן הוא פעמון אזהרה לא רק עבור ישראל, אלא לכל השחקנים באזור. הבעיה הדרוזית הציפה, אף אם ברמז, את מארג היריבויות והמתחים הבין-עדתיים בגבולה של ישראל. אם המשטר בדמשק יקרוס או ינטוש את רצועת הגבול הזאת לחסדי הפלגים החמושים, סביר להניח שגם היציבות והשקט היחסיים שם יסתיימו. המתח האצור באזור הגבול יתפוצץ.
האירועים האלה צריכים ללמד את ישראל, שחובה עליה לרצות בכל מחיר בהישרדות המשטר הנוכחי ובחיזוקו. מי שתוהה מדוע, מוזמן להעיף מבט לעבר עיראק השכנה, או לוב הרחוקה. מה שקורה שם צפוי לקרות גם בסוריה שאחרי בשאר אסד.
משטר הבעת' התאכזר לאזרחיו ושלל מהם זכויות בסיסיות, ואכן ראוי שימוצה הדין עם קברניטיו. אבל בבחירה בין רע לפחות רע, הכף נוטה לטובתו. על מערכת הביטחון בישראל לנטוש בהדרגה את הברית ההולכת ונרקמת בינה לבין המורדים הסוריים, ולפעול באלגנטיות אצל ידידיה במערב כדי לייצב את דמשק ככל האפשר. אסור לה לחזק את אויביו, לעמוד עמם בקשרי ידידות, ואסור לה להחלישו. פירותיה הבאושים של טקטיקה זו עלולים לחזור לירושלים כבומרנג.
הישארותו של השלטון בדמשק היא ערובה ליציבות בגבולה הצפוני של ישראל, והיא אבן יסוד בביטחונה הלאומי. המשטר הסורי הוא חילוני, מכיר בזכותה של ישראל להתקיים ואינו תאב מוות. הוא אינו מצויד בתפיסות דתיות משיחיות ולא חותר לכינון חליפות איסלאמית באזור שבשליטתו. מאחר שמדובר במדינה ריבונית, הרי במקרה של התנגשות או משבר, אפשר להפעיל עליו שלל מנופי לחץ. ניתן להעביר אליו מסרים דיפלומטיים, לפעול נגדו בזירות בינלאומיות או לפגוע באינטרסים אזוריים שלו. אם נוצר צורך בפעולה צבאית נגדו, אין צורך לחפשו נואשות בין אוכלוסייה אזרחית ולהסתכן בהריגת חפים מפשע.
