בתום ההקרנה היחידה בישראל, בסינמטק תל אביב, של הסרט התיעודי ״רעד בעזה״ [8 ביולי], שאלו הצופים את הבמאי חירט ואן קסטרן האם אפשר ליישם את הטיפול המוצג בסרט גם עליהם. "רעד בעזה" מתעד ביקור של המטפל ההולנדי יאן אנדראה, מומחה לטראומה, בעזה שלאחר מבצע ״צוק איתן״ [יולי-אוגוסט 2014], וטיפול שלו בקרב נפגעי טראומה פלסטינים. הצופים הישראלים הניחו, כי כפי שמטפלים בכאב הפלסטינים כך אפשר גם לטפל בכאבם שלהם.
לדברי ואן קסטרן, זו הייתה כוונתו כשביקש להקרין את "רעד בעזה" בשדרות – לעניין את תושבי העיר הדרומית, שסובלים בעשור האחרון מהפגזות רצופות כמעט מרצועת עזה, בטיפול שעוברים העזתים, וכך אולי לסייע גם להם. אבל הקרנת הסרט בסינמטק שדרות בוטלה בעקבות לחץ של גורמי ימין, ואחר כך בוטלה גם הקרנה בבאר שבע. בשני המקרים העיריות הן שסיכלו את ההקרנות המתוכננות.
"(אנדראה) יוצא באופן בוטה נגד מדינת ישראל ומטיל עליה את כל האשמה למצבם של תושבי וילדי עזה", כתב ראש עיריית שדרות אלון דוידי בעמוד הפייסבוק שלו, "זהו סרט אנטי ציוני ואנטי ישראלי, מוטה וחד צדדי...צריך המון עזות מצח, חוצפה וציניות להביא לעיר מוכת קסאמים כשדרות סרט מעין זה ולרמוס ברגל גסה את רגשותיהם של תושבי וילדי שדרות".
התיאור של דוידי, שכנראה לא צפה בסרט, שגוי לחלוטין. המילה "ישראל" אינה מוזכרת בסרט, ואין בו מסרים אנטי ציוניים או אנטי ישראליים. ״הם (הפלסטינים) לא משחקים את משחק האשמה״, אומר ואן קסטרן לאל-מוניטור, ״הם לא מדברים על ישראל כאחראית למצבם. הם רק מדברים על מה שקרה להם. הסרט הוא לא על המלחמה, אלא על המלחמה שמתחוללת בראש שלך אחרי הפסקת האש״.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
