בחודש מארס 2002, אחד החודשים המדממים ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהוביל למבצע "חומת מגן" בצפון הגדה המערבית, העלה נסיך הכתר הסעודי עבדאללה בן עבד אל-עזיז את יוזמת השלום הערבית. תכנית מדינית זו אומצה על ידי פסגת הליגה הערבית, שהתכנסה בביירות, כהחלטתה הרשמית. בכינוס הליגה הערבית בריאד במרס 2007 אושרה היוזמה מחדש.

ליבת היוזמה הייתה ההתחייבות של 22 מדינות ערביות לנרמל את יחסיהן עם ישראל בתמורה לנסיגת ישראל מהשטחים שכבשה ב-1967, מציאת פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים והקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית.

"המועצה [מועצת הליגה של מדינות ערב] קוראת לממשלת ישראל ולכל הישראלים לקבל את יוזמה זו על מנת להבטיח את הסיכויים לשלום ולהפסיק את שפיכת הדם, ולאפשר למדינות ערב ולישראל לחיות בשלום ובשכנות טובה ולספק לדורות הבאים ביטחון, יציבות ושגשוג" – נכתב בין היתר ביוזמת השלום הערבית.

המצב החדש שנוצר בעקבות הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן על שלל היבטיו מחייב את סעודיה, היוזמת המקורית, לעדכן את יוזמת השלום מ-2002 ולהתאימה לתנאים החדשים. אך לפני שנתיים עודכנה היוזמה הערבית בתוספת הסכמה לחילופי שטחים בסעיף הנוגע לקביעת גבול הקבע בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית, לאמור הגמשה מהנוסח המקורי שדיבר על גבולות 1967 בלבד.