ב-5 ביוני 2017 ימלאו חמישים שנה למלחמת ששת הימים, וחמישים שנה לכיבוש הגדה המערבית. עבור פלסטינים רבים, זהו תאריך היעד האחרון והסופי בהחלט להשגת עצמאותם. עבור הישראלים, זו נקודת זמן טובה לחשבון נפש על זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ישראלים רבים סבורים שמלחמת ששת הימים הפכה לניצחון פירוס.

בכיר פלסטיני המקורב לנשיא אבו מאזן סיפר לאל-מוניטור בעילום שם שהזמן הולך ואוזל מבחינת מאמציהם הדיפלומטיים של הפלסטינים. "הענקנו לתהליך המדיני עם ישראל כל הזדמנות אפשרית מאז 1988, ועל אחת כמה וכמה מאז הסכמי אוסלו. אבל גילינו שישראל מאוהבת בכיבוש. מאז החל כביכול תהליך השלום, זינקה אוכלוסיית המתנחלים פי ארבעה. בספטמבר השנה נצא למאמץ דיפלומטי אחרון, או שנאפשר התקוממות עממית לא אלימה. ואם לא תוקם מדינת פלסטין עד יוני 2017, לא תהיה לנו ברירה וניאלץ לחפש אסטרטגיה חלופית לכינונה של מדינה באמצעות עימות".

הרמז ברור: הפלסטינים חשים שהדיפלומטיה הכזיבה אותם, ושקרבה אולי השעה לחידוש המאבק המזוין. עוד קודם לכן, בניסיון להימנע מהדרך הזאת, יפנו הפלסטינים לקהילה הבינלאומית ויחתרו לתהליך שיכפה את כינונה של מדינה על בסיס קווי 67'.

גם ישראל מתקרבת לצומת דרכים. פתרון המדינה הדו-לאומית זוכה יותר ויותר לתמיכתם של ישראלים ושל פלסטינים נואשים גם יחד. במציאות, המדינה הדו-לאומית כבר קיימת הלכה למעשה. מחופי הים התיכון ועד לנהר הירדן יש מדינה אחת, רשות אוטונומית אחת שפיתוחה תלוי כל כולו בישראל, בכל מובן אפשרי. במילים אחרות, זהו מצב שבו השוויון איננו בר-קיום. מצב דמוי אפרטהייד - מדינה דו-לאומית אחת, אבל בלי הפתרון. ביוני 2017, ישראל תיאלץ להחליט אם היא מוכנה לחלוק את האדמה שמהים עד הירדן - על בסיס של שתי מדינות לשני עמים - כדי לשמור על זהותה היהודית והדמוקרטית. הזמן הולך ואוזל.