כמאמר שירו הידוע של זוהר ארגוב, מושב החורף של הכנסת נפתח ביום שני (12 באוקטובר) "בלי עתיד, בלי תקווה בלי חלום".
בימי שגרה, אירועי פתיחת מושב מלווים בתכונה חגיגית ובתחושה של אופטימיות, הבטחה למשהו חדש וטוב שאולי יקרה. אבל בפתיחת המושב השני של הכנסת ה-20, שהחלה את דרכה במארס 2015, לא הייתה שום בשורה - לא מראש הממשלה, אבל גם לא מהאופוזיציה שמתקשה להוביל סדר יום חלופי אל מול גל הטרור והאלימות המתגבר. גם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת מתקשים להנהיג את הציבור שלהם ולמצוא את המינון הנכון בין תמיכה במאבק הפלסטיני לבין האינטרס של אזרחי ישראל הערבים, ומובילים סדר יום מתלהם ונעדר חזון או מעוף.
ואכן, מי שהסתובב ביום שני בצהריים במסדרונות הכנסת, לא יכול היה שלא להתרשם מהשקט, מהדכדוך ומהמועקה שהורגשו בכל מקום. הדיווחים על פיגועי הדקירה שהגיעו מרחבי הארץ אל הסמארטפונים של השרים, חברי הכנסת והיועצים והעוזרים שלהם רק העצימו את אווירת הנכאים. בלשכתו בכנסת ישב ראש הממשלה נרגן וקצר רוח מתמיד, מתכונן לנאום שיישא בישיבת הפתיחה, כשלנגד עיניו עומדת המשימה להדוף את גל האלימות ולהתמודד עם חוסר היציבות הפוליטית מימין, שמאיים על חייה הקצרים ממילא של ממשלתו הרביעית.
בכירים בליכוד מספרים, שבסוף השבוע שוחח נתניהו עם חברי כנסת ושרים מהליכוד וביקש מהם לצאת להגנתו בתקשורת ולהסביר כי העניינים בשליטה, אבל אף אחד לא באמת מיהר להרים את הכפפה. סקר שהצביע על כך שנתניהו מאבד גובה בציבור בכל הנוגע ליכולתו לטפל בטרור, לא הוסיף למצב רוחו הכבד. שנואי נפשו, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, הגיעו בסקר למקומות הראשון והשני בהתאמה כאיש המתאים ביותר לטיפול בגל הטרור. והוא, "מר טרור" שנבחר ארבע פעמיים על הטיקט הזה, התדרדר למקום השלישי.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
