"הציבור הישראלי ברובו הוא לא קיצוני ומאוד מפוקח, והוא מבין שאם אי פעם נגיע להסכם עם הפלסטינים, יהיה לזה מחיר, כולל בירושלים. מה שאהוד ברק שם בקמפ דיוויד 2000 על השולחן ישוב אלינו בזמן אחר במקום אחר עם מנהיגות אחרת". את המסקנה הזאת מציג האסטרטג הפוליטי משה גאון בראיון לאל-מוניטור. השיחה נערכת על רקע העיסוק המחודש כעת (במלאת עשרים שנה להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין – בי''ב בחשוון ה'תשנ''ו), במו"מ שהתקיים בין ישראל לפלסטינים מאז תהליך אוסלו אותו הוביל רבין.
הטענה הרווחת בעיתונות ובפוליטיקה היא שהציבור הישראל ברובו הקצין ואינו מאמין שיש פרטנר בצד השני. כישלון ועידת השלום בקמפ דיוויד שהתקיימה בקיץ 2000 בין ראש הממשלה אהוד ברק לראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, בחסות נשיא ארה"ב ביל קלינטון, היווה נקודת מפתח בתהליך שהוביל למצב הזה. הפסגה הזאת כשלה ברעש גדול לאחר שברק הציג לפלסטינים הצעה נדיבה, כולל חלוקה בירושלים, אך ערפאת סירב. חודשים ספורים לאחר מכן פרצה האינתיפאדה השנייה.
נהוג להתייחס אל נקודת הזמן הזאת כרגע שבו מחנה השלום הישראלי התפרק ולא הצליח מאז להתאושש ולחזור לעצמו. גאון, מומחה לדעת קהל שהיה אז העיניים והאוזניים של ברק בכל הנוגע לעמדות הציבור הישראלי, ערך בימי קמפ דיוויד סקרים יומיים שעסקו בין היתר באפשרות של פשרה בירושלים. הסקרים העלו שברק יוכל להעביר הסכם כזה במשאל עם. בראיון שלהלן דוחה גאון את הטענה שהישראלים היום הם יותר ימניים, ומאמין, כמו אז, שבתמורה לסוף הסכסוך ועם מנהיג נכון תהיה תמיכה ציבורית רחבה גם לחלוקתה של הבירה הישראלית.
אל-מוניטור: למה היה חשוב לאהוד ברק לעשות את כל הסקרים האלה בזמן המו"מ?
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
