אם נשפוט את ביקורו של מזכיר המדינה ג'ון קרי בירושלים ביום שלישי (24 בנובמבר) על פי מידת תרומתו להתקדמות הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים, צודקים עורכי החדשות הישראלים שדחקו את הדיווח על הלא-אירוע הזה לתחתית המהדורות ולשולי עמודי העיתונים. הידיעות על הצעירות שסבלו לכאורה מהטרדות מיניות מצד חבר הכנסת ינון מגל, מחדשות ומעניינות הרבה יותר מהחתימה הסתמית של קרי על כרטיס הנוכחות בלשכת ראש הממשלה. אפשר למצוא כאן תזכורת לכך שגם במפלגת הבית היהודי, שנושאת את דגל "ערכי המשפחה", יש כאלה שאינם מקפידים כנראה לקיים את הדיבר השביעי, "לא תנאף". אפילו הסקנדל התורן סביב חבר הכנסת הבזוי אורן חזן, שאינו עוצר באדום גם מול עגלת נכה, רלבנטי יותר למצבם של אזרחי ישראל ותושבי השטחים הכבושים. חיוכי הניצחון הנלוזים של חזן מזכירים על איזה קנה רצוץ נשענת ממשלת ישראל.
אבל את ביקורו של קרי צריך לשפוט לא על פי מידת התועלת שהביא לתהליך המדיני, ואף לא על פי תרומתו למניעת הידרדרות ביחסים בין ישראל לפלסטינים. חשיבותו של הביקור הזה בעדות הנוספת שהוא מביא לאוזלת ידה של המעצמה החזקה בעולם. מקומו של הביקור הזה ברשימה הארוכה של יוזמות אמריקאיות שהגבירו את תחושות הייאוש וחוסר התקווה של מחנה השלום הישראלי והפלסטיני מהאופציה המדינית. כפי שאמר בסוף החודש שעבר (28 באוקטובר) סגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים, תת אלוף גיא גולדשטיין: "ללא מהלך מדיני משולב של ישראל והרשות הפלסטינית, העימות הנוכחי לא יסתיים". בכינוס במכללה האקדמית נתניה הוסיף הקצין הבכיר ואמר: "אנחנו יושבים על סוג של חבית חומר נפץ. אלא אם כן יהיה איזה שינוי משמעותי, חלקו, אם לא רובו, בפן המדיני, כנראה שנמשיך לחוות את מה שאנחנו חווים". אפשר לנסח את דבריו, שנשמעים בחדרים סגורים מפי אנשי ביטחון רבים, גם במלים האלו: כל עדות להיעדר שינוי משמעותי, דוגמת עוד ביקור עקר של שר חוץ אמריקאי, מזרימה דלק נוסף לאש שמתחת לחבית חומר הנפץ.
בתדרוך לכתבים שקיים באבו-דאבי ערב המראתו לישראל, אמר קרי כי "יש לנו רעיונות כיצד ניתן להתקדם. אבל האלימות ברחובות לא נותנת לאף אחד מהמנהיגים מסגרת שבה הם יכולים להסתכל לבני עמם בעיניים ולומר להם שיש סיבה לשבת ולדבר". קשה להפריז בחשיבותו של המשפט הזה, שיצא מפיו של הדיפלומט החשוב ביותר בעולם. שר החוץ של ארה"ב החליף את המסר שהשלום הוא התשובה הנכונה לאלימות, באמירה שהאלימות מעכבת את השלום. הוא תמך למעשה בגישה שנתניהו הציג למחרת בפתח הפגישה בין השניים, לפיה "לא יכול להיות שלום כשיש מתקפת טרור, לא כאן ולא בשום מקום אחר בעולם".
קרי הדגיש כי "אין כל הצדקה לפיגועים שמבצעים פלסטינים נגד ישראלים". אכן, אין כל הצדקה לרצוח הורים לעיני ילדיהם, או לדקור עוברי אורח בקריית גת. אבל קרי "שכח" לומר שאין כל הצדקה לכיבוש המתמשך ולשלילת זכויות האדם הבסיסיות ממיליוני פלסטינים. בכך הוא מחזק למעשה את הטענה של נתניהו, שאין הבדל בין ילד פלסטיני בן 13 שדקר ילד יהודי בהתנחלות גבעת זאב, לבין טרוריסט שירה בלא אבחנה ביושבי בית קפה בפאריז. כולם, כך אמר נתניהו לקרי, קרבנות של "אותה מתקפה שמבוצעת על ידי איסלאמיסטים קיצוניים וכוחות הטרור".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
