מדי יום ראשון, בתום ישיבת הממשלה השבועית, ראש הממשלה בנימין נתניהו נוהג להיפגש עם ראשי סיעות הקואליציה למטרות תחזוקה פוליטית. הרכב הפורום מצומצם, כי הקואליציה של נתניהו צרה, ומלבד יו"ר הליכוד הוא מונה שלושה ראשי סיעות נוספים.

ביום ראשון האחרון (22 בנובמבר), שלושה ימים לאחר העברת תקציב המדינה לשנים 2016-2015, התכנס הפורום באווירה שונה של מעבר לתקופה חדשה: קואליציית נתניהו שרדה את מבחן התקציב, וככל הנראה הבטיחה את קיומה עד סוף 2016. על פי רוב התרחישים הפוליטיים מהחודשים האחרונים, זהו השלב שבו היה אמור להתחיל מהלך להרחבת הקואליציה על ידי צירוף סיעת המחנה הציוני - ייתכן שעל חשבון מפלגת הבית היהודי. אולם התנאים לצעד הזה לא הבשילו, ונתניהו, שמאז הקמת ממשלתו דאג כל העת להשאיר את תרחיש האחדות כאפשרות ריאלית, שם לכאורה קץ לשמועות. בישיבת ראשי סיעות הקואליציה הוא הבטיח לבנט כי אין לו כוונה להיפרד ממפלגתו.

למה רק "לכאורה"? כי הבטחה כזאת מנתניהו לא שווה הרבה, בעיקר כשמדובר בבנט. ראש הממשלה לא יהסס להיפרד מיו"ר הבית היהודי בהזדמנות הפוליטית הראשונה שתהיה לו, ובנט מודע לכך היטב.

ועדיין, ההבטחה הזאת בעיתוי הזה היא בעלת חשיבות. היא מלמדת על האילוצים הפוליטיים של נתניהו ועל כוונותיו לעתיד. נתניהו מבין שצירוף המחנה הציוני אינו אפשרי כעת, כשהקרבות הפנימיים במפלגת העבודה הולכים ומסלימים, ושלטונו של הפרטנר למהלך, יו"ר הסיעה יצחק הרצוג, אינו מובטח לאורך זמן.