גם הפעם ההסתה ברורה. האותיות גדולות יותר מאשר לפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין. עכשיו כבר איש לא יוכל לומר, "לא ראינו, לא שמענו, לא ידענו". יצחק רבין סירב לעטות על גופו אפוד מגן כי לא העלה על דעתו שיהודי ירצח יהודי, אך הניסיון והלקח המר שצברנו, לימדו אותנו שיהודי יכול לרצוח יהודי, ואפוד מגן אחד כבר לא מספיק. ישראל ניצבת בעיצומו של פילוג פוליטי, חברתי, דתי, חד ואלים שמעורבים בו כל הגורמים הפוליטיים בישראל, אבל עיקר האשמה מונחת על כתפיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

נתניהו הוא האיש ששם לעצמו למטרה להפוך את השמאל בישראל ללא לגיטימי. זה החל בתקופת כהונתו כראש ממשלה בקדנציה הראשונה שלו כשהגיע לבית הכנסת בשכונת הבוכרים בירושלים [1999], ולחש באוזנו של הרב יצחק כדורי, אחד ממנהיגיה הרוחניים של תנועת ש"ס, "השמאל שכח מה זה להיות יהודים". זה נמשך לאורך כל שנות כהונתו.

המונח "שמאל", בהשראתו, הפך עם השנים למילה נרדפת לבגידה, והשימוש בו התרחב. כל ארגון זכויות אדם נצבע כארגון שמאל, וכל ארגון שמאל, שהוגדר כך, נחשד מיד בעיני מי ששוכנעו ששמאל הוא מילת גנאי, כגוף החותר תחת אושיות המדינה. העונש על בגידה ידוע.

"רוח המפקד" נתניהו, מרחפת מעל, ומי ששכחו "איך זה להיות יהודים", מואשמים כעת ששכחו מהי פטריוטיות ומהי אהבת המדינה והמולדת. אין זה משנה אם שירתו בצה"ל, חירפו נפשם, נפצעו או שכלו - שמאל הוא שמאל.